רשב"ם על שמות כז

<< · רשב"ם על שמות · כז · >>

(א). ועשית את המזבח: מזבח חיצון שבעזרה:

(ב). ממנו תהיינה קרנותיו: ולא מחוברות:

(ג). ויעיו: שקורין וודיל ב"ל לקבץ בהן הדשן ולתת אותו בתוך סירותיו להוציא בהן הדשן כאמור בצו את אהרן:
ומזרקותיו: לקבל דמי הקרבנות לזרוק על המזבח:
ומזלגותיו: לקחת בהן איברי הקרבנות ולהפכן על גחלי המערכה להקטירן:
ומחתותיו: לחתות בהן גחלים כדכתיב לחתות אש מיקוד, היחתה איש אש בחיקו:

(ד). מכבר: ככברה, כדכתיב כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ:

(ה). כרכב: כניסת המזבח שמתקצר למעלה ללכת על אותה הכניסה סביב המזבח, וגם בהלכה קרוי כן בשחיטת חולין עד שיכרכב, בליטות וציורין שבכלים וגומות שעושין בהן קרויין כן:
עד חצי המזבח: להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים וסימנך עולת העוף למעלה חטאת העוף למטה, ובבהמה למפרע חטאת למעלה ועולה למטה, הכל במסכת זבחים:

(ח). נבוב לוחות: חלול, וכן ואיש נבוב ילבב, וכשחונים ממלאין אותו עפר ואחר כך מקריבין עליו:

(ט). קלעים: פי' מנחם עניין יריעות המה, ומחלוקת שנייה פירש וקלע עליהם מקלעות כרובים מקלעת פקעים, עניין פיתוח המה, ואני אומר כי יש לומר שאף קלעים של חצר המשכן היו עשויין בעניין מקלעות וציורין:

(י). וחשוקיהם מוקפים כסף: פתרונו לפי עניינו:

(יב). עמודיהם עשרה: לכל חמש אמות של פרשה תמצא עמוד אחד:

(יד). וחמש עשרה אמה קלעים לכתף: לצד מזרח בכניסת העזרה שיש רוחב חמשים אמה ט"ו אמה מצד זה קלעים, וכן לצד השני, ומסך עשרים באמצע, הרי חמשים אמה מכוסים:

(יח). ורוחב חמשים בחמשים: כיצד? החצר אורכו מאה אמה ממזרח למערב שהרי כותל צפוני מאה אמה קלעים וכן דרומי, ומצפון לדרום חמשים אמה רוחב החצר, ומשכן ארכו שלשים ורוחבו עשר, העמיד המשכן על פת חמשים מן המאה ונשאר חצר מן המזרח לפני המשכן חמשים בחמשים מרובעים פנויים, ובשלשת רוחותיו חצר עשרים אמה שהרי ארכו שלשים, ונשארו אחריו למערב עשרים מן החמשים של אורך מאה אמה, ורוחבו עשר ונשארו לצד צפון עשרים מן החמשים רוחב, וכן לצד דרום:

(יט). יתידותיו: הקשורים בקלעים ותוחבין אותן בקרקע שלא ירגזון יריעות מלמטה לכאן ולכאן ברוח:

== פרשת תצוה ==

(כ). ואתה תצוה: למעלה הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון לפי שכל צוואה לדורות היא, וכן הוא אומר בתורת כהנים ובסיפרי כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות:
זך: בלא שמרים, הזתים כותשים במכתשת כי מן הטחונים בריחים אינו זך כל כך:

(כא). לפרוכת לפני העדות: