מ"ג שמות כה לח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְצֵיבְתַהָא וּמַחְתְּיָתַהָא דִּדְהַב דְּכֵי׃
ירושלמי (יונתן):
וּמַלְקָטַיָיהָא וּמַחְתְּיָיתָא דִדְהַב דְּכֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומלקחיה" - הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך השמן לישבן ולמושכן בפי הנרות ועל שם שלוקחים בהם קרויים מלקחים וצביתהא שת"א ל' צבת טוליי"ש (בלע"ז צאנגען)

"ומחתתיה" - הם כמין בזיכין קטנים שחותה בהן את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות מאפר הפתילות שדלקו הלילה וכבו ול' מחתה פויישדי"א בלע"ז (שעפפלעפפעל) כמו (ישעיהו ל) לחתות אש מיקוד

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וּמַלְקָחֶיהָ – הֵם הַצְּבָתִים הָעֲשׂוּיִין לִקַּח בָּהֶם הַפְּתִילוֹת מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶן, לְיַשְּׁבָן וּלְמָשְׁכָן בְּפִי הַנֵּרוֹת, וְעַל שֵׁם שֶׁלּוֹקְחִים בָּהֶם קְרוּיִים "מֶלְקָחַיִם". וְ"צֵיבְתַהָא" שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס לְשׁוֹן "צְבַת", טינליי"א [tenalie = צבת‏[3]] בְּלַעַ"ז.
וּמַחְתּוֹתֶיהָ – הֵם כְּמִין בָּזִיכִין קְטַנִּים שֶׁחוֹתֶה בָהֶן אֶת הָאֵפֶר שֶׁבַּנֵּר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהוּא מֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת מֵאֵפֶר הַפְּתִילוֹת שֶׁדָּלְקוּ הַלַּיְלָה וְכָבוּ. וּלְשׁוֹן "מַחְתָּה" פוישידויר"א [puisedoire = דלי, כלי שאיבה‏[4]] בְּלַעַ"ז, כְּמוֹ (ישעיהו ל,יד): "לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד".

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלקחיה: שלוקחין בהן הפתילות ונותנין בנרות:
ומחתותיה: בהטיבו את הנרות בבקר חותה בהן גחלי הנרות ומותר השמן שבנרות:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ומלקחיה ומחתותיה. ידוע כי העצה והמחשבה הם מלקחים לתורה כענין שכתוב (משלי א) ונבון תחבולות יקנה והמחשבה היא בלב, והמשיל הלב למחתה כי כשם שהמחתה הוא כלי לקחת ממנו האש להדליק הנרות כן הלב כלי השכל שישתמש בו האדם בתורה, והיתה משקלה ככר זהב לא פחות ולא יותר על שם שהתורה אין להוסיף עליה ואין למעט ממנה כענין שנאמר (דברים יג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו והוא שכתוב (תהלים יט) תורת ה' תמימה, והיתה מקשה להורות על האחדות על שם שכתוב (שמות יב) תורה אחת, והיתה מונחת בדרום מפני שרוב החכמה בדרום ונקראת ארץ ישראל ארץ הדרום לפי שהיא מונחת במבחר המקומות באמצע האקלים מז' אקלימים שהעולם נחלק בהם והיא מזוגה יותר מקור וחום ומוכנת לקבל המושכלות, וזהו שדרשו רז"ל (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל ועוד דרשו אוירא דארץ ישראל מחכים. והתבונן איך הונחה המנורה נכח השלחן כי המנורה בדרום והשלחן בצפון וב' רוחות אלה הם זה כנגד זה והוא שכתוב (שמות כו) ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן, והטעם לפי שאין החכמה יכולה להתקיים באדם זולתי במאכל ומשתה, כי השלחן בצפון רמז לעושר, וכתיב (איוב לז) מצפון זהב יאתה. וע"ד הקבלה המנורה תרמוז לכל האצילות, ומה שהיתה מקשה רמז לאחדות גמורה, וששה קנים היוצאים מן הקנה האמצעי כנגד השש המשתלשלות מן הקו האמצעי, והנר הדולק עליהם כנגד הבינה שהיא למעלה מן הי' שהיא נר ה' שמשם נשמת אדם, ומה שהיתה בדרום כנגד החכמה, וזהו סוד הרוצה להתחכם ידרים, והשמן נקרא יצהר כנגד הכתר שהוא המאור הגדול וזהו סוד שמן המשחה שבו היו מושחים הכהנים והמלכים כמין כ"ף שהוא רמז לכתר, ויש אומרים כמין כ"י שהיא רמז אל האצילות הראש והסוף.

ובאה מלת מנורת בסמיכות ויש בו טפחא, ואע"פ שדרך הכתובים בכך כמו וזאת תורת זבח השלמים, אפשר לומר בכאן שבא לפרש שהיא סמוכה למנורה אחרת שהיא דוגמתה כי הסמיכות אינו למלת זהב בלבד כי אין שם טעם מק"ף, וכן מצינו זכריה הנביא ע"ה שהזכירה בלשון סמיכות הוא שאמר (זכריה ד) ראיתי והנה מנורת זהב כלה, ואע"פ שהזכירה בלשון סמיכות הטעם שבה יורה להרחיקה ממלת זהב להורות כי רחוקה ונפלאת מן הדבר הגופני והסמיכות אינו אלא לדוגמתה כי הסמיכות מורה על דבר נסתר שנסמכה אליו, ורחוק הטעם ממלת זהב מורה על רחוק דוגמתה ממנה ומכל דבר גופני שאין לדמותה ולהמשילה אליו כלל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומלקחיה". הם הצבתים שלוקחים בהם הפתילה מתוך השמן, (רש"י). ומחתותיה, כמין בזיכין קטנים שחותה בהם את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות כמו

לחתות אש מיקוד, (רש"י). זהב טהור הוצרך לומר זה מפני שהם נעשים בפני עצמם כנ"ל:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלקחיה וגו' זהב טהור. הוצרך לומר זהב טהור לפי שאליבא דכולי עלמא אינם באים מהככר ולזה צריך להודיע ממה יעשו אותם:

<< · מ"ג שמות · כה · לח · >>


  1. ^ יש גרסאות עם סימן ריבוי: טיניילי"ש tenalies.
  2. ^ מסתבר, שכך המשמעות המקורית של המלה, המציינת כאן "מחתה", כלומר כלי לחתות גחלים ולנקות את האפר. האל"ף מופיעה בכל הגרסאות.
  3. ^ יש גרסאות עם סימן ריבוי: טיניילי"ש tenalies.
  4. ^ מסתבר, שכך המשמעות המקורית של המלה, המציינת כאן "מחתה", כלומר כלי לחתות גחלים ולנקות את האפר. האל"ף מופיעה בכל הגרסאות.