מ"ג שמות כא ח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם רעה בעיני אדניה אשר לא [לו] יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־ל֥וֹ לא יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נׇכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמׇכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם בִּישָׁת בְּעֵינֵי רִבּוֹנַהּ דִּיקַיְּימַהּ לֵיהּ וְיִפְרְקִנַּהּ לִגְבַר אָחֳרָן לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְזַבּוֹנַהּ בְּמִשְׁלְטֵיהּ בַּהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין לָא אַשְׁכַּחַת חִינָא קֳדָם רִבּוֹנָהָא דְּזַבִּין יָתָהּ וְיִפְרוֹק יָתָהּ אָבוּהָא לִגְבַר אוֹחֲרָן לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לִזְבּוֹנָהּ חֲלַף דְּמַנִי מָרָהּ רְשׁוּתֵיהּ עֲלָהּ: |
רש"י
"אשר לא יעדה" - שהיה לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה, וכסף קנייתה הוא כסף קידושיה. וכאן רמז לך הכתוב שמצוה ביעוד, ורמז לך שאינה צריכה קדושין אחרים.
"והפדה" - יתן לה מקום להפדות ולצאת, שאף הוא מסייע בפדיונה. ומה הוא מקום שנותן לה - שמגרע מפדיונה במספר השנים שעשתה אצלו, כאילו היא שכורה אצלו. כיצד? הרי שקנאה במנה, ועשתה אצלו ב' שנים; אומרים לו: יודע היית שעתידה לצאת לסוף שש שנה, נמצא שקנית עבודת כל שנה ושנה בששית המנה, ועשתה אצלך ב' שנים, הרי שלישית המנה; טול שני שלישיות המנה ותצא מאצלך.
"לעם נכרי לא ימשל למכרה" - שאינו רשאי למכרה לאחר, לא האדון ולא האב (קידושין יח ב)
"בבגדו בה" - אם בא לבגוד בה, שלא לקיים בה מצות ייעוד; וכן אביה, מאחר שבגד בה ומכרה לזה.
[כח] שהיה לו ליעדה. מדנתן הסיבה שלא יעדה שהיא רעה בעיניו, משמע דמצוה לו ליעדה, ובשביל שהיא רעה בעיניו לא עשה זה:
[כט] וכסף קנייתה וכו'. דאם לא כן הוי ליה למכתב 'אשר לא לקחה', כדכתיב (דברים כ"ב, י"ג) "כי יקח איש אישה", אלא שאין צריך קנין חדש, דכסף קנייתה הוא כסף קדושיה, לכך לא כתיב 'אשר לא לקחה':
[ל] שאף הוא מסייע וכו'. פירוש, דהוי למכתב 'ונפדת', אלא "והפדה" לומר שאף הוא מסייע בפדיונה (רש"י קידושין יד ע"ב). והסיוע הזה, דמדינא לא היה לו לעשות זה, דכיון דקיימא לן עבד עברי גופיה קנוי לו, וכן אמה עבריה גופה קנוי לו, דהא הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול, כדאיתא בפרק קמא דקידושין (דף טז.), וכיון שכן הוא, אם כן לא יגרע מפדיונה כלל, ותהא חייבת לעבוד עד הזמן, או תתן לו כל דמיה, שאז הוי שפיר דקונה עצמה במעות שנתן לה האדון, אבל לגרע פדיון שלה - זה אינו סברא, לכך אמרה תורה "והפדה", שאף הוא מסייע בפדיון שלה לגרע כסף שלה, דהוא חושב מה שעשאה כאילו היה מקבל כסף ממנה:
ויש מפרשים מפני דהאמה היא קטנה בשעת הקנין, והשנים האחרונים היא שוה יותר מן השנים הראשונים, ומזה הוא מסייע אותה - מחשיב לה שנים הראשונים כמו שנים האחרונים. ודבר זה אין טעם לו, דאם אין שנים הראשונים כמו האחרונים, למה יהיו נחשבים כמו האחרונים, ומתחילה כשקנה אותה קנה שלשה שנים הראשונים בשני מנים, ושלשה אחרונים בארבע מנים, ואם כן כאשר יוצאת, למה תתן שלשה מנים בעד שלשה שנים אחרונים. ולפיכך אי משום דיהיה מסייע פדיונה - למה אמרה תורה ליתן לה ממון גמור שתצא בו:
ואין להקשות למה לי "והפדה", לילף מן עבד עברי דיוצא בגירעון כסף, כדילפינן בפרק קמא דקידושין (דף יד:) מכרוהו בית דין ממוכר עצמו, ומוכר עצמו ממוכר עצמו לגוי, ואין זה קשיא, דלא מצי למילף מעבד עברי, דהווה אמינא כיון דהוי מצי ליעדה, ושמא בשנים אחרונים הוה מייעדה ולא בראשונים, דמי שהוא קונה אמה, ונתן עיניו במה שהוא יכול לייעד, (ו) מרבה בשביל זה ממון, ואם יוצאה ומגרע מפדיונה בשוה, אם כן לא מקבל האדון מה שהיה מוסיף לו בשביל הייעוד. בשלמא גבי עבד עברי, כיון דלא שייך זה אצלו, (ו) הוא מקבל כל דבר לפי ערך השנים שעשה, והווה אמינא דלא אמרה תורה שיפסיד האדון זכות שלו. ואפשר שזהו שמסייע בפדיונה, דודאי בשביל היעוד היה מרבה בממון, והיה סבר לייעדה בשלשה שנים אחרונות, ועכשיו יוצאת הימנו. ועוד, דצריך "והפדה" ללמוד שלא תאמר כיון שמצוה לייעדה (רש"י כאן), אין לו לסייע בפדיונה שתצא ממנו, דהא מצוה לייעדה, ועדיין יכול לייעדה בשנים האחרונים. ועוד, דצריך "והפדה" במכילתא לומר דמצות ייעוד קודמת למצות פדיונה, לכך אמר "אשר לא ייעדה והפדה", ולא קשיא מידי. ובלא זה נמי לא קשה, דהווה אמינא כיון דכל היקש זה מישראל הנמכר לגוי אתא, לא נוכל [לומר] שיוצא בגירעון [אלא] עד היובל, דהא ישראל מגוי אין יוצא [אלא] ביובל, לכך צריך לאשמועינן שיוצא בגירעון עד שש:
[לא] שאינו רשאי למוכרה לאחר. הקשה הרמב"ן על זה באיזה מקום מצאנו ד"עם הנכרי" הוא לאיש נכרי, ובזה טען הראב"ע על דברי רש"י,והרי אונקלוס תרגם גם כן "לעם נכרי" 'לגבר אחרון', ובאיזה מקום מצא אונקלוס שיהיה "לעם נכרי" 'לגבר אחרון'. ונראה לי, שמפני שאמר "אם רעה בעיני אדוניה אשר לא ייעדה", דמשמע שבשביל שהיא רעה לא יעדה, ובשביל כך הוא רוצה למכרה לאיש אחר, ואין לומר בזה 'איש אחר' והוא ישראל, דודאי אם לא מצאה חן בעיניו למה תמצא חן בעיני אחר, ולא היה לו למכור אותה אליו, ואין לכתוב בתורה אם רעה היא בעיניו לא ימכור אותה לאחר, דלמה ימכור לאחר דבר שהוא רע אליו. ומכל שכן לדעת רז"ל שפרשו בפרק קמא דקדושין (דף יט:) ד"אם רעה בעיני אדוניה" איירי בפסולים שהיא ממזרת, דאיך ימכור אותה לישראל, שהכתוב משמע בשביל שהיא רעה בעיני אדוניה ולא יוכל ליעדה - ימכור אותה לאחר, ולפיכך לא כתב 'לאיש אחר' רק "לעם נכרי", ומדנתן טעם הכתוב "בבגדו בה" בשביל שבגד בה לא ימכור אותה, אם כן אין הטעם בשביל שאין למוכרה לגוי, דבזה לא נתן הטעם בשביל שבגד בה, אבל מדנתן הטעם שבגד בה, אם כן [זהו] הטעם שאין רשאי למוכרה, ואין חילוק בין עם נכרי ובין אחר. וכך פירוש הכתוב; לא ימשול למכרה לעם שאינו מקפיד על שהיא רעה, ולא שאינו רשאי למכרה לעם אחר בשביל שאינו עמה, רק בשביל שבגד בה, והוא הדין אם הוא לישראל אחר, כיון שבגד בה. ולפיכך עיקר הכתוב לא בא להורות רק שלא ימכרנה לאחר. וזהו תרגם אונקלוס 'לגבר אחרן', פירש כוונת הכתוב, שרוצה לומר דאין לו רשות למכור אותה לאחר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ – שֶׁהָיָה לוֹ לְיַעֲדָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְכֶסֶף קְנִיָּתָהּ הוּא כֶסֶף קִדּוּשֶׁיהָ. וְכַאן רָמַז לְךָ הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוָה בְּיִעוּד, וְרָמַז לְךָ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים (קידושין י"ט ע"ב).
וְהֶפְדָּהּ – יִתֵּן לָהּ מָקוֹם לְהִפָּדוֹת וְלָצֵאת, שֶׁאַף הוּא מְסַיֵּעַ בְּפִדְיוֹנָהּ. וּמַה הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹתֵן לָהּ? שֶׁמְּגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁעָשְׂתָה אֶצְלוֹ, כְּאִלּוּ הִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁקְּנָאָהּ בְּמָנֶה וְעָשְׂתָה אֶצְלוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, אוֹמְרִים לוֹ: יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת לְסוֹף שֵׁשׁ, נִמְצָא שֶׁקָּנִיתָ עֲבוֹדַת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׁשִּׁית הַמָּנֶה. וְעָשְׂתָה אֶצְלְךָ שְׁתֵּי שָׁנִים, הֲרֵי שְׁלִישִׁית הַמָּנֶה. טוֹל שְׁנֵי שְׁלִישִׁיּוֹת הַמָּנֶה וְתֵצֵא מֵאֶצְלְךָ (קידושין י"ד ע"ב).
לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ – שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ לְאַחֵר, לֹא הָאָדוֹן וְלֹא הָאָב (קידושין י"ד ע"ב).
בְּבִגְדוֹ בָהּ – אִם בָּא לִבְגוֹד בָּהּ, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת יִעוּד. וְכֵן אָבִיהָ מֵאַחַר שֶׁבָּגַד בָּהּ וּמְכָרָהּ לָזֶה (קידושין י"ח ע"ב).
רשב"ם
אם רעה: ומכעורת היא בעיני אדוניה אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה:
בבגדו בה: מאחר שהוא בוגד בה שאינו מייעדה כדכתיב במלאכי באשת נעורים אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך:
והפדה: מגרע פדיונה ויצאה בפדיון לפי מותר השנים הנותרות:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בבגדו בה. הוא בוגד בבתו אם ימכור אותה זולתי למי שיוכל לישא אותה לאשה. ובמסכת קדושין פרק קמא נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא במלה זו של בבגדו בה זה מבין מלשון בגידה וזה מבין מלשון בגד ר' עקיבא סבר יש אם למקרא כיון שפרש טליתו עליה שוב אינו רשאי למכרה ור' אליעזר סבר יש אם למסורת, הבין ר' עקיבא מלת בבגדו מלשון בגד ממש כמו (בראשית לט) ותתפשהו בבגדו, ולכך אמר כיון שפרש טליתו עליה והם הקדושין כענין שכתוב (רות ג) ופרשת כנפיך על אמתך, שאילו היה מלשון בגידה היה הכתוב ראוי לומר בגדו בקמ"ץ חט"ף, אבל הוא לשון בגד וטלית. ומה שאמר בה כמו עליה כלשון הכתוב (נחמיה ב) הבהמה אשר אני רוכב בה שהוא כמו עליה. ורבי אליעזר הבין מלת בבגדו מלשון בגידה ואע"פ שלא אמר בבגדו בקמ"ץ חט"ף ואמר בבגדו בחיר"ק תחת הבי"ת. מלשון בגידה הוא, ולשון מקור הוא כמו (ויקרא כו) בשברי לכם מטה לחם, ולכך הזכיר לשון בה שהרי לשון בגידה לא מצאנוהו כי אם בבי"ת, והוא שכתוב (מלאכי ב) אשר אתה בגדתה בה וכתיב (שם) ובאשת נעוריך אל יבגוד וכתיב (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. ורבי שמעון סבר יש אם למקרא ולמסורת, ודרשינן כלהו בלשון בגד ובלשון בגידה.
ובמדרש וכי ימכור איש את בתו לאמה אמר הקב"ה לישראל בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם לאמה שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון, לא תצא כצאת העבדים נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי שנאמר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי. אם רעה בעיני אדניה אם ישראל רעים שאינם מקיימים את התורה, והפדה האב כלומר תסתלק השכינה מהם, והרי במתן תורה לעם נכרי לא ימשול למכרה לא נתנה לאומה מאומות העולם אלא לישראל וישראל בוגדים בה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
לעם נכרי. פירוש, הגם שאמרתי לך כי יכול איש למכור בתו לא לעם נכרי יכול למכרה הגם שכבר עשה הדבר ובגד בה ומכרה אין ממכרו ממכר, והוא אומרו לא ימשול וגו' בבגדו וגו' ופקע זכות קונה ומקנה.
עוד ירצה על דרך אומרם (שם י"ט ב) שיש לאב למכור בתו לפסולים אלמנה לכהן גדול כו', והוא אומרו לעם נכרי, פירוש, לעם נכרי הוא שלא ימשול, אבל איש נכרי לה, והוא מעם שאינו נכרי, רשאי:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מג. לא ימכור על מנת [שלא] ליעד דברי ר' יוסי. רבי עקיבא אומר, מוכר הוא אם רצה ליעד מיעד.
מד. לעם נכרי הרי זה אזהרה (לבית דין) שלא ימכרנה לנכרי
מה. בבגדו בה מאחר שבגד בה, (נהג) בה מנהג בזיון, ולא נהג בה כמשפט הבנות. אף הוא אינו רשאי (לקיימה,) דברי ר' יונתן בן אבטולמוס (אומר, אין) ([ואין] בגידה אלא שקירה שנאמר בגדה יהודה (מלאכי ב) ואומר כי בגוד בגדו בית ישראל (ירמיה ה)). רבי ישמעאל אומר, באדון הכתוב מדבר, אשר לקחה על מנת לייעד ולא ייעד. אף הוא אינו רשאי לקיימה (רבי עקיבא אומר, בבגדו בה מאחר שפירש בגדו עליה).
מלבי"ם - התורה והמצוה
מב. אם רעה בעיני אדוניה , כפי הפשט פירושו שלא מצאה חן בעיניו ועל כן אינו רוצה ליעדה [להוציא מפירוש רבי אליעזר שסבירא ליה שמוכרה לפסולים. ופירש שרעה בנשואיה וכמו שיתבאר ( משפטים מה ) שרבי עקיבא שסתמא זו כוותיה חולק על זה]. וממה שאמר אשר לא יעדה זהפדה , מבואר, שעקר המצוה הוא ביעוד וכמו שאמר במשנה דסוף פרק קמא דבכורות , וכמו שאמר בפרשת בא על פסוק ואם לא תפדה וערפתו.
ומה שאמר זהפדה , אינו מוסב על האדון רק על האב המוכר שנזכר בפסוק הקודם וכי ימכר איש. אולם יקשה, אחר שיש לו זמן ליעד עד סוף שש, מתי יהיה הגבול שנכוף את האב. הלא יכול לומר תמיד שימתין עד יתרצה וייעד. על זה אמר, לא ייעד לשתים כאחת, ואם כן אם ייעד אחרת או גלה דעתו שלא ייעד את זו, ומחויב האב לפדותה, והעיקר כגרסת הספרים
מג. אשר לא יעדה. מבואר בקדושין (דף י"ח ע"ב ודף י"ט) שדעת רבי יוסי ברבי יהודה דמעות הראשונות לאו לקדושין נתנו. והיעוד חל על ידי מה שיש לו עליה שזה פרוטה של העבדות. ובזה מקודשת מאז, ואם בא אחר וקדשה בינתים מקודשת לשני. ועל זה אמר רבי יוסי (שהוא רבי יוסי ברבי יהודה) שלא ימכור על מנת ליעד. היינו למכור בתנאי שיהיו המעות לקדושין , ושיחולו אח"כ הקדושין למפרע. שאם יקדשה אחר תהיה מקודשת לאדון. כי היעוד הוא כך אם יש שהות ביום לעשות עמו ש"פ. אבל המעות לא נתנו לקדושין . ורבי עקיבא סבירא ליה דמעות הראשונות לקדושין נתנו, ואם כן מוכר הוא באופן זה. ואף אם קדשה אחר אם רצה ליעד מיעד דחלי קדושי ראשון.
והגר"א מגיה, לא ימכור על מנת שלא ליעד, ולדבריו הוא הפלוגתא של רבי מאיר וחכמים ( קדושין י"ט).
מד. לעם נכרי . תרגום אונקלוס לגבר אוחרן . אולם לשון עם לא יצדק על איש אחד. ומבואר כמה שאמרו הרמב"ן שהוא אזהרה אל האב ואל הבית דין שישגיחו על כך ( בגירסת הגר"א זה אזהרה לאב) שלא ימכרזה לנכרי [ואף שבלא זה אי אפשר, דהא לא יוכל לקיים מצות יעוד. יש לומר דאתיא כמאן דאמר מוכרה לקרובים. ויש לומר שלכן השמיט זה הרמב"ם והסמ"ג , דסבירא ליה אין מוכרה לקרובים, ויש לומר שמוכרה לנכרי שהתגיר בנו, דמשכחת יעוד בבנו].
ומה שאמרו בגמ' ובמכילתא ללמד מזה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, או אחר שפחות, זה למד מן בבגדו בה. וכמה שאמרו הרמב"ן שהם שתי אזהרות. שהאב לא ימכור לעם אחר הינו לנכרי, וכן לא יוכל למכרה גם לישראל בבגדו בה, וכמו שיתבאר בסימן שאחרי זה.
וכפי דרכי הלשון, היה לו לומר לא ימשול למכרה לעם נכרי. מזה מבואר כהרמב"ן שזה בא כמאמר מוסגר שלעם נכרי (רצונו לומר לנכרי) לא ימשול למכרה כלל ועל זה תפס לשון לא ימשול, רצונו לומר שעל זה אין לו יכולת כלל ואם מכר איכה מכורה.
ועוד אמר, כי בבגדו בה ורוצה למכרה שנית, שזה נחשב אצלה כאלו מוכר אותה לעם אחר, כי כבר הורגלה בבית אדוניה, וכאלו הוא עמה ומולדתה. וכשיוציאוה לבית אחר נחשב אצלה כמוסר אותה לעם אחר כי זה נעשה על ידי בגידה.
מה. לא ימשול למכרה בבגדו בה . כבר הזכרנו (בסימן הקודם) שכלל בזה שתי אזהרות. א] שלא ימכרנה לנכרי בשום אופן. ב] שלא ימכרנה בבגדו בה אף לישראל שדומה בעיניה כאלו מוסר אותה לעם נכרי. ורבי יונתן ורבי ישמעאל שניהם מפרשים בבגדו, מענין בגידה שהוא מענין שקור. ורבי יונתן מפרש שקאי על האב, שהאב בגד בה כי ממשפט הבנות שישבו בבית אביהן ויפרנס אותן, לא למכרן שזה בגד מצד האב שמשקר באהבת יוצאי חלציו כמה שאמרו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנ ו. ולפי זה מאמר זה נמשך למעלה שאמר לעם נכרי, הרי זה אזהרה לאב שלא ימכרנה לנכרי. וכן האב לא ימשול למכרה לאיש אחר, אחר שבגד בה.
ורבי ישמעאל סבירא ליה שזה לא נקרא בגידה מצד האב כי אינו מוכר את בתו, רק בשהעני לגמרי כמה שאמרו הרמב"ם (פ"ד מהלכות עבדים), רק שמוסב על האדון שהוא בגד בה ואינו מקיים התנאי שלקחה על מנת ליעד ואינו מיעדה. וזה בגד גמור, כי האב כשמוכרה, מוכרה על מנת ליעד ואינו מוכרה לעם אחר. כי מעות הראשונות לקדושין נתנו. אבל האדון אי אפשר שימכרנה על מנת ליעד, אחר שהיא קטנה ואי אפשר לה שתתקדש רק על ידי אביה. ואם כן ימכרנה לעם אחר, כי הלוקח לא ייעד אותה.
וכן הרמב"ם בספר המצות ובחבורו (פ"ד הלכה י) פירש שהוא אזהרה על האדון, בל נטעה שאחר שיכול לייעדה יוכל למכרה לאחר. וזה כדעת רבי ישמעאל. אולם, מה שאמרו ר"י כיון שבגד בה, ורבי עקיבא אומר כיון שפירש טליתו, נזכר בקדושין (ד' י"ח ע"ב). שרבי עקיבא אומר כיון שפירש עליה, שוב אינו רשאי למכרה ורבי אליעזר אומר, כיון שבגד בה, שוב אינו רשאי למכרה. במאי קמיפלגי , רבי אליעזר סבר, יש אם למסורת, ורבי עקיבא סבר יש אם למקרא.
זהנכון אצלי הקרוב אל הפשט, משום דהכתוב הוא אשר לא יעדה באל"ף, שהוא המסורת. והקרי הוא אשר לו יעדה בוי"ו שהוא המקרא. וסבירא ליה לרבי אליעזר, דאזלינן בתר המסורת, והכתיב לא באל"ף, שהיא רעה בעיני אדוניה, ועל ידי כן לא יעד אותה. ומזהיר שלעם נכרי לא יוכל למכרה אחר הבגידה הזאת שלא יעד אותה. וסבירא ליה שבא הצווי בין על האדון בין על האב ובין ואין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות. ורבי עקיבא סבר, שיש אם למקרא והקריאה היא לו יעדה בוי"ו . ופירוש אם רעה בעיני אדוניה, אחר שתחלה לו יעדה ואחר היעוד רעה בעיניו וגרשה. לא יוכל האב והאדון למכרה לטפחות אחר אישות. והבגד של האדון הוא שקדשה ובגד בה וגרשה. והוא כדעת י"מ שהביאו התוס '.
ונראה דאזלי לשטתיהו . דרבי אליעזר שמותי הוא (כפירוש התוס ') שהוא מתלמידי בית שמאי, סבירא ליה כבית שמאי דאמרי (סוף גיטין) לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר[וכן כתב התוס ' סוטה (דף ג) בשם הירושלמי, דרבי אליעזר סבירא ליה בזה כבית שמאי] ולכן אי אפשר לו לפרש אשר לו יעדה בו"ו . שאם יעדה איך יוכל לגרשה על ידי שרעה בעיניו, למה שאמרו למעלה ( משפטים מב ) פירושו שלא מצאה חן בעיניו, הא אסור לגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר. ועל כן תפס את המסורת לא יעדה באל"ף, שלא יעד אותה. ור"ע לשיטתו שסובר (שם) שאפילו מצא אחרת נאה הימנה, יכול לגרשה. החזיק כמקרא לו בוי"ו . ומדבר כשפרש טליתו עליה ויעד אותה ואחרי זה לא מצאה חן בעיניו ומגרש אותה.
ועוד יש לומר שרבי אליעזר לשיטתו שאמר בקדושין (דף י"ט ע"ב) אם רעה בעיני אדוניה, שרעה בנשואיה , שמכרה לפסולים חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין , כדכתיב אשר לא יעדה כמו שפרש רש"י. ואם כן מוכרח לומר אשר לא יעדה באל"ף. ורבי עקיבא לשיטתו דסבירא ליה אין קדושין תופסין בחייבי לאוין , אי אפשר לפרש רעה בנשואיה , דאם כן איך אומר אשר לא יעדה, הא אין קדושין תופסין בה כלל, ובהכרח מפרש אם רעה בעיני אדוניה, שלא מצאת חן, פוסלת יעדה בוי"ו .
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •