מ"ג שמות יח יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהֹוָ֖ה מִכׇּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כְּעַן יָדַעְנָא אֲרֵי רָב יְיָ וְלֵית אֱלָהּ בָּר מִנֵּיהּ אֲרֵי בְּפִתְגָמָא דְּחַשִּׁיבוּ מִצְרָאֵי לִמְדָּן יָת יִשְׂרָאֵל בֵּיהּ דָּנִינּוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כְּדוֹן חַכִּימַת אֲרוּם תַּקִיף הוּא יְיָ עַל כָּל אֱלָהַיָא אֲרוּם בְּפִתְגָמָא דְאַרְשִׁיעוּ מִצְרָאֵי לְמֵידַן יַת יִשְרָאֵל בְּמַיָא עֲלֵיהוֹן הָדַר דִּינָא לְאִיתְדָנָא בְּמַיָא: |
רש"י
"מכל האלהים" - מלמד שהיה מכיר בכל ע"א שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא)
"כי בדבר אשר זדו עליהם" - כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים
"אשר זדו" - אשר הרשיעו ורבותינו דרשוהו (סוטה יא) ל' (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו
מפרשי רש"י
[כג] שהיה מכיר בכל עבודה זרה בעולם. ונראה לי אף על גב שדוד גם כן אמר "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדוננו מכל האלקים" (תהלים קל"ה, ח'), לא קשיא זה, דכך פירושו, כי גדול ה' בלי תכלית, ואדונינו - שהוא אדון לנו - מכל אלקים, שאילו אמר 'כי גדול ה' מכל אלקים' חס ושלום, וכי לא גדול הוא רק מכל אלקים, אבל אמר "כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים", וכך פירושו, "כי גדול ה'" בלי תכלית, "ואדונינו" כי הוא יתברך נקרא 'אדון' לפי שהוא אדון מנהיג את הנמצאות, ודבר זה אינו דבר עצמי לו, רק שם התאר, גם תאר זה הוא על כל האלקים, לפי שהוא מנהיג את ישראל בהנהגה שהיא על כל אלקים. אבל יתרו אמר "עתה ידעתי כי גדול ה'", שהוא שמו המיוחד, "מכל האלקים", שהיה מדמה אלהותו לומר שהוא גדול מהם, ואין ייחוס וערך לומר "כי גדול ה' מכל אלקים", אלא שיתרו נודע לו גדולתו מן עבודה זרה, שראה שאין מי שיעשה כמעשיו בכל עבודה זרה בעולם, ולא נודע לו מופת על זה אלא בערך עבודה זרה, ולפיכך היה אומר מה שנודע לו, כי לא נודע לו יותר מזה:
והרא"ם פירש דדוד ידע זה במופת שהוא גדול מכל אלקים, אבל יתרו לא נודע לו במופת כי גדול ה' מכל אלקים, אם כן מנא ידע, אם לא שהיה מכיר בכל עבודה זרה. ואין בזה ממש כלל, דגם אפשר לומר כי יתרו נודע לו במופת כאשר היה מתבונן במעשה ה', שהרי דוד גם כן אמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כל אשר חפץ עשה". אבל הפירוש שאמרנו הוא פירוש האמיתי ומדוקדק בכתוב, כי יתרו לא נודע לו במופת, דאם היה לו מופת לא הוי ליה לומר כלל "כי גדול ה' מכל אלקים", ולא כן אמר דוד כלל:
תדע דבאלה דברים רבה (ב, כז) אמרו יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שאמר "כי גדול ה' מכל אלקים". והשתא וכי חס ושלום נתן דוד ממש בעבודה זרה, שהרי אמר "כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים", אלא כמו שאמרנו, כי דוד כך אמר "כי גדול ה'" בלי תכלית, "ואדונינו" שהוא אדון הבריות מנהיג אותם, והוא שם התאר, גם בתאר זה הוא גדול מעל כל אלקים, אבל כבוד עצמו הוא בלי תכלית. ואין בזה ממש בעבודה זרה, כיון שלא אמר רק "ואדונינו מכל האלקים", ואין באדנות ענין אלהות, ולא זכר אותו אצל אלהות לומר כי הוא באלוהותו יתברך יותר מאלקים, אבל יתרו אמר על שם המיוחד, וחס ושלום לומר כך, שאם היה נודע ליתרו במופת, לא אמר "כי גדול ה' מכל אלקים", ועל כרחך לאו במופת אמר, ואם כן מנא ידע, אלא 'שהיה מכיר בכל עבודה זרה בעולם':
[כד] ורבותינו ז"ל דרשו וכו'. מדלא כתיב 'אשר הרשיעו', אלא 'בקדירה אשר בשלו בה'. ואף על גב דלשון "זדו" מנחי למ"ד הפעל, "ויזד יעקב נזיד" (בראשית כ"ה, כ"ט) מחסרי פ"א נון, ובא הנח תמורת הדגש, בודאי רז"ל (סוטה דף יא.) גם כן מפרשים דהוא מלשון "גם מזדים חשוך עבדך" (תהלים י"ט, י"ד), וכן הרבה, אלא שכתוב זה הלשון, ולא כתב 'אשר הרשיעו', מפני שהוא לשון נופל על הלשון, שמפני שהכתוב מדבר שהשם שילם להם במידה שמדדו, 'בקדירה שבשלו כו, ועל זה שייך לשון "נזיד", כמו "ויזד יעקב נזיד", ולכך כתב גבי רשעתם גם כן לשון דומה לזה, שדרך הכתוב לכתוב לשון נופל על הלשון (רש"י בראשית ב, כג), דאף על גב דאינם שוים - הלשון דומה לכל הפחות, ודרך לכתוב לשון נופל על לשון, וזה הפירוש ברור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִכָּל הָאֱלֹהִים – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ.
כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ ("אֲרֵי בְּפִתְגָמָא דְּחַשִּׁיבוּ מִצְרָאֵי לִמְדָּן יָת יִשְׂרָאֵל בֵּיהּ דָּנִינּוּן"): בְּמַיִם דִּמּוּ לְאַבְּדָם וְהֵם נֶאֶבְדוּ בְּמָיִם.
אֲשֶׁר זָדוּ – אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה,כט): בַּקְּדֵרָה אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ (סוטה י"א ע"א).
רשב"ם
כי בדבר: כלומר כי על כל דבר אשר זדו מצרים עליהם נתעולל בהם, זהו עיקר פשוטו:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
גדר גדול, ושהוא גדול מכל אלהים שהם הכחות הנשגבות המתפשטות במציאות, שכ"א מוטבע על ענין מיוחד והוא גדול מכללותם. כי בדבר אשר זדו [גדול] עליהם שהמצרים נדונו מדה כנגד מדה, וזה לא יוכל לעשות רק מי שהוא מושל על כל הכחות, כי מי שאינו מוטבע רק על כח מיוחד א"א שיעניש, רק במה שיש בכחו למשל הברק באשו והים במימיו, ומכות מצרים שכולם היו מדה במדה הראה כי בכל דבר שזדו על ישראל הוא גדול עליהם בדבר הזה עצמו והעניש אותם בו בדבר שזה לא יוכל לעשות רק מי שגדול על כל
האלהים:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •