ספורנו/שמות/יח

<< · ספורנו · שמות · יח · >>

אעריכה

"וישמע יתרו" הנה השמיעה תאמר על הדבר הבלתי הוה בזמן המסופר. כי אמנם על הדבר ההוה אז תפול ראיה לרחוק ולקרוב, כענין וירא יעקב כי יש שבר במצרים, וירא בלק, וראו כל עמי הארץ. ובהיות שיציאת ישראל ממצרים היתה אז דבר הוה, לפיכך אמרו זל מה שמועה שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, מפני ששתי אלה כבר עברו אז. אמנם כשנפרש כי הוציא שהוא כמו כאשר הוציא, יאמר ששמע כל אשר עשה האל יתברך כאשר הוציא את ישראל ממצרים, והם המכות הגדולות והאותות והמופתים וכו'. ולכן נשאו לבו ללכת בעצמו אל המדבר, ולא שלח על ידי שליח למשה את אשתו ואת בניו, כי חפץ לדרוש אלהים, כענין מלך בבל אשר שלח לראות את המופת אשר היה בארץ:


בעריכה

"אחר שלוחיה" אחר ששלחה אליו לדעת איזה מקום מנוחתו, והודיע שלא ינוח עד הר האלהים ששם יעבדוהו, כמו שיעד באמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה ולפיכך אחר יתרו לבא עד היות משה ועמו שם:


דעריכה

"ויצילני מחרב פרעה" כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה, כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי:


ועריכה

"אני חותנך יתרו" הקדים להודיעו דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם זל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך:


זעריכה

"ויצא משה" לא חדל בשביל מעלתו לקדם פני מי ששלם לו טובה בעת צר לו, כענין ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כו', וכענין יוסף עם אחיו במלכו. וההיפך ולא זכר שר המשקים את יוסך:


חעריכה

את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. כמשיב נקם לצרי עמו, על דרך אשיב נקם לצרי וזה במה שלקו בגופם על הים, כאמרו ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים ובזה הורה כי בחר בישראל לסגולה מכל העמים: " את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" ברעב ובצמא ובמלחמת עמלק: " ויצילם ה'" ובזה הורה השגחתו הפרטית עליהם, וסבת זה בהכרח היות דעותם ומעשיהם נכונים לעבדו שכם אחד:


טעריכה

"ויחד יתרו על כל הטובה" לא שמח על אבדן מצרים כראוי למקנא לכבוד קונו, כענין ישמח צדיק כי חזה נקם אבל שמח על טובתם של ישראל, כמרחם על דמעת העשוקים:


יעריכה

"אשר הציל אתכם" משה ואת אהרן: " מיד מצרים" בהכותכם אותם: " ומיד פרעה" בבאכם להתרות בו: " אשר הציל את העם" המשועבדים:


יאעריכה

"כי בדבר אשר זדו עליהם" כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, כמו כי יזיד איש על רעהו. וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אל מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד:


יבעריכה

"עולה וזבחים לאלהים" לאות קבלת עול מלכותו, כענין נעמן באמרו כי לא יעשה עוד עבדך עולה ומנחה לאלהים אחרים כי אם לה': " לאכל לחם עם חותן משה" לשמוח עמו על שנכנס תחת כנפי שכינה, כענין ישמח ישראל בעושיו: " לפני האלהים" לפני המזבח אשר עליו הקריבו אותם הזבחים, אם שהיה אותו המזבח שבנה משה באבדן עמלק אם שהיה זולתו ולא נזכר בנינו. והיתה אכילתם הזבחים לפני המזבח, כענין הנאכלים לפנים מן הקלעים:


יגעריכה

"ויעמוד העם על משה" להמתין שיוכל לפנות אליהם אחר עסקי הרבים וגדולי הדור:


ידעריכה

"מדוע אתה יושב לבדך" בעסקי צבור: " וכל העם" הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין מן בקר עד ערב:


טועריכה

"לדרוש אלהים" הנשיאים וראשי הדור הבאים על עסקי הרבים וסדרם באים אלי בהכרח לדרוש אלהים, כי על פי ה' יחנו:


טזעריכה

"כי יהיה להם דבר" וכאשר לאלו הראשים הבאים על עסקי צבור יהיה דבר ריב ביניהם: "בא אלי, ושפמתי בין איש ובין רעהו." בין אותם גדולי הדור הבאים על עסקי צבור: "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו." לאותם הגדולים כדי שידעום, כאמרו וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה. ואחר כן נגשו כל בני ישראל וכמו שאמרו זל (ערובין פרק כיצד מעברין) כיצד סדר משנה. ולשלש הסבות האלה יתחייב שימתינו העם מן הבקר עד הערב, עד שיסתלקו הגדולים ואוכל לפנות לשפוט עניי עם:


יחעריכה

"גם העם הזה אשר עמך" בית דינך: " לא תוכל עשוהו לבדך" לשמוע כל עסקי הגדולים, ולשמוע עם זה את כל הצריכים לדבר עמך, על מה שלא יספיק להם זולתך:


יטעריכה

"היה אתה לעם מול האלהים" להודיעם המצוות והמשפטים שיצוה כמליץ בינותם ובין האל יתברך: " והבאת אתה את הדברים אל האלהים" מה שלא שמעת, כענין עמדו ואשמעה וכענין ויקרב משה את משפטן:


כאעריכה

"ואתה תחזה מכל העם" תברור ותמנה, כי באלה הג' ענינים צריך שתהיה אתה בעצמך, ולא יספיק זולתך, אבל בעניני פסקי דינים פרטיים יספיקו שרי אלפים שרי מאות כו'. כי אמנם כשיהיו ד' מדרגות זו למעלה מזו, הנה ישפוט הקטן ראשונה, והצועק על פסק דינו יצעק אל הגדול ממנו, ומן השני אל השלישי ומן השלישי אל הרביעי, ובכן יהיו מעטים הבאים לפניך לדין:


כבעריכה

"והקל מעליך" דברי ריבות רבים שלא יצטרכו לבא לפניך: " ונשאו אתך" כמה שתצטרך להיות אתה בעצמך הם יעזרוך, כענין ללמד דעת את העם אחר ששמעו מפיך, כמו שהזכירו כסדר משנה:


כגעריכה

"על מקומו יבא בשלום" אחר שיתברר הדין בכל כך בתי דינין, ידע כל בעל דין שפסק הדין היה אמתי ולא יוסיף לריב, כאמרם זל דאזיל דיין דינא שקילי גלימיה, ליזיל ולזמר בארחא:


כהעריכה

"ויבחר משה אנשי חיל" אחר שבקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, יותר מיראי אלהים בלתי אנשי חיל, כאמרם זל (שבת פרק במה אשה יוצאה) אם תלמיד חכם כנחש חגרהו על מתניך, ואם עם הארץ חסיד הוא אל תדור בשכונתו:


כזעריכה

"וישלח משה את חותנו" כי לא רצה ללכת עם ישראל לארץ, כאמרו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. וזה אולי מצד זקנתו כענין ברזלי באמרו ישוב נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואמי אבל בני יתרו הלכו עם ישראל לארץ בלי ספק, כאמרו ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו' ועליהם אמר בלעם איתן מושבך כו':