רמב"ן על שמות יח
<< · רמב"ן על שמות · יח · >>
פסוק א
ועם כל זה אני שואל על הדעת הזו כשאמר הכתוב וישמע יתרו כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ולמה לא אמר ששמע מה שעשה למשה ולישראל במתן התורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם כמו שאמר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי וכשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (פסוק ח) ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' (פסוק יא) למה לא ספר לו מעמד הר סיני וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו כמו שאמר (דברים ד לה לו) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו וגו' ואולי נאמר ששמע יתרו בארצו מיד כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ונסע מארצו והגיע אל משה אחרי היותו חונה בהר סיני אחר מתן תורה ולא סיפר שהזכיר לו ענין המעמד ההוא כי הדבר עודנו קרוב ועודם שם ובידוע כי סופר לו והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים כמו שאמרו במכילתא (כאן) רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו ונסע עמהם מרפידים אל הר סיני והכתוב (פסוק ה) שאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים ענינו כי היה הר סיני בדרך מדין קרוב משם שהרי משה הלך שם לרעות צאן מדין (לעיל ג א) ובאהרן אמר ויפגשהו בהר האלהים (שם ד כז) והנה יתרו יצא עם בתו והבנים ממדין ובאו אל הר סיני ומשה היה ברפידים שהוא מקום אחד במדבר סין שהכתוב אמר (לעיל טז א) ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני לומר כי מדבר סין מגיע עד הר סיני ויכלול דפקה אלוש ורפידים ואף על פי שאמר (לעיל יז א) ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים כך אמר ויסעו ממדבר סין ויחנו בדפקה ואלוש (במדבר לג יב יג) והם ממדבר סין עצמו כי המדבר כלו יקרא מדבר סין והמקום שלפני הר סיני יקרא מדבר סין וכמוהו וישובו אל ארץ פלשתים (בראשית כא לב)
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ו
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק טו
פסוק יט
"היה אתה לעם מול האלהים" - נגד האלהים ויאמר היה אתה בעבורם עומד נגד האלהים להתפלל אליו כטעם יום צעקתי בלילה נגדך (תהלים פח ב)
"והבאת אתה את הדברים" - שיבקשו אל האלהים הודה לו על הדבר הראשון שאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ויתכן שהיה גם בזה עצה ממנו יאמר היה אתה לעם מול האלהים לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדרוש אותו ולא יהיה זה במקום המשפטפסוק כ
פסוק כא
- (יחזקאל לז י): "חיל גדול מאד",
- ובארבה (יואל ב כה): "חילי הגדול",
- ובממון (דברים ח יז): "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה",
- (ישעיהו ל ו): "ישאו על כתף עירים חיליהם",
- ובפירות (יואל ב כב): "תאנה וגפן נתנו חילם".
והנה, יקרא איש חיל:
- במשפטים - החכם הזריז והישר,
- ובמלחמה - הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה.
- ותקרא גם כן האשה (משלי לא י): "אשת חיל" - בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית.
והנה יתרו דבר בכלל ופרט:
- אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים,
- ופרט שיהו יראי אלהים אנשי אמת ושונאי בצע, כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו.
ולא הוצרך להזכיר חכמתם ובינתם, כי הדבר ברור שהוא בכלל אנשי חיל. וכאשר נאמר למטה (שמות יח כה): "ויבחר משה אנשי חיל", הנה הכל בכלל, שהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וחכמים ונבונים. ועוד, שאמר מכל ישראל, וטעמו המובחר מכל ישראל, והם שיש בהם כל המדות הללו, כי כיון שאמר מכל ישראל אמר שהיו המובחרים מכלם, בידוע כי הטובים שבישראל כל מדות טובות בהם. אבל יתרו, מפני שלא היה רגיל בעם, הוצרך לפרש.
ויש מפרשים אנשי חיל - אנשי כח וזריזות, וכן:
- אשת חיל - בעלת כח וזריזות בעבודת הבית, כאשר יפרש בה (במשלי לא), כענין (דניאל א ד): "ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך";
- וכן (תהלים נט יב): "הניעמו בחילך" - בכחך,
- וכן (תהלים לג יז): "וברב חילו לא ימלט";
- מלשון הארמית, שיאמר ב(בראשית לא כט): "יש לאל ידי" - "אית חילא בידי".
ולמטה אמר (שמות יח כה): "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל" המובחרים מכל העם, והכל בכלל, כאשר פירשתי.
"שונאי בצע" -
- "ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן 'כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא'", לשון רש"י. ירצה לפרש, שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאו מידם בדין, ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם, ואפילו הוא שלהם באמת, כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו.
אבל הלשון במכילתא אינו כן, אלא כך שנויה שם: "
- שונאי בצע - שהן שונאין לקבל ממון בדין, דברי רבי יהושע;
- רבי אלעזר המודעי אומר: שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן. אם ממון עצמן שונאין, קל וחומר ממון חבריהם.
-
- פירש רבי יהושע: שונאי בצע - שונאי שוחד, כמו (ירמיהו ו יג): "כולו בוצע בצע", (ישעיהו נו יא): "איש לבצעו מקצהו";
- רבי אלעזר המודעי דרש, כי הם השונאים הממון הרב, ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב, כענין (איוב לא כה): "אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי", כי הממון יקרא בצע, (בראשית לז כו): "מה בצע כי נהרוג את אחינו", (איוב כב ג): "ואם בצע כי תתם דרכיך", (מיכה ד יג): "והחרמתי לה' בצעם וחילם לאדון כל הארץ".
ושוב ראיתי ב"ילמדנו":
- "שונאי בצע - ששונאין ממון עצמן, ואין צריך לומר ממון אחרים. יהיו אומרים: אפילו שורף גדישי, אפילו קוצץ נטיעותי, כהוגן אני דנו". וזה ענין ששונאין ממון עצמן שאמר רבי אלעזר המודעי, שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממנו. ומשה הזהירם עוד בזה: (דברים א יז): "לא תגורו מפני איש". והבצע - ממון, כמו שפירשתי.
- ואונקלוס אומר: "דסנן לקבלא ממון"' ואין הממון אצלו שחד, רק שלא יקבלו ממון מבני אדם במתנה או בהלואה לעולם, שלא ישאו להם פנים בעת המשפט, וכענין שאמרו (כתובות קה) (כתובות קה:): "האי דיינא דשאיל שאלתא אסור למידן דינא".
פסוק כב
<< · רמב"ן על שמות · יח · >>