מ"ג שמות יד טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה קַבֵּילִית צְלוֹתָךְ מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְּלוּן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לָמָה אַנְתְּ קָאֵי וּמַצְלֵי קֳדָמַי הָא צְלוֹתְהוֹן דְּעַמִּי קַדְמַת לְדִידָךְ מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִטְלוּן:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַר מֵימְרָא דַיְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימַת אַתְּ קָאִים וּמַצְלֵי קֳדָמַי שְׁמִיעָא הִיא צְלוֹתָךְ קֳדָמַי בְּרַם צְלוֹתְהוֹן דְּעַמִּי קַדְמַת לְדִידָךְ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְיִטְלוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק אלי" - למדנו שהי' משה עומד ומתפלל אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה ד"א מה תצעק אלי עלי הדבר תלוי ולא עליך כמו שנאמר להלן (ישעיהו מה) על בני ועל פועל ידי תצוני

"דבר אל בני ישראל ויסעו" - (מכילתא) אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מַה תִּצְעַק אֵלָי – לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה. דָּבָר אַחֵר: מַה תִּצְעַק? אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: "עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" (ישעיהו מה,יא).
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ – אֵין לָהֶם אֶלָּא לִסַּע, שֶׁאֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם; כְּדַאי זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם, וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי וְיָצְאוּ‏[2], לִקְרֹעַ לָהֶם הַיָּם.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק" - יש אומרים (ראו רש"י), כי משה היה צועק אל ה'. וזה איננו נכון, כי כבר דיבר לו (שמות יד ד): "ואכבדה בפרעה".

רק נאמר על משה, שהוא כנגד כל ישראל, בעבור שצעקו בני ישראל אל ה'.

"וייסעו" - מעט מעט, עד שיגיעו לשפת הים.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק אלי" - אמר ר"א כי משה כנגד כל ישראל שהיו צועקים לו כמו שאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' וא"כ למה אמר מה תצעק אלי ראוי להם לצעק ואולי יאמר מה תניחם לצעוק דבר להם ויסעו כי כבר אמרתי לך ואכבדה בפרעה (פסוק ד) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) שהיה משה צועק ומתפלל והוא הנכון כי לא ידע מה יעשה ואף על פי שאמר לו השם ואכבדה בפרעה הוא לא היה יודע איך יתנהג כי הוא על שפת הים והשונא רודף ומשיג והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר וזה טעם מה תצעק אלי שהיית צריך לשאל מה תעשה ואין לך צורך לצעוק כי כבר הודעתיך ואכבדה בפרעה ולא סיפר הכתוב צעקת משה כי הוא בכלל ישראל

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


מה תצעק אלי. ע"ד הפשט מלת אלי כלומר אין הדבר תלוי בי אלא בישראל דבר אל בני ישראל, שהים עתיד ליקרע מפניהם ויבטחו ומיד היו נוסעים.

וע"ד הקבלה מלת אלי כמלת לי הנזכרת בתרומה וכמו שדרשו עליו בספר הבהיר (שמות כה) ויקחו לי תרומה, ויקחו ליו"ד תרומה, והמלה תרמוז שאין התפלה והצעקה כי אם לשם המיוחד, ולכן אמר דבר אל בני ישראל ויסעו, ממטה למעלה ואז יקרע הים, אבל התחנה היא למדת הדין, והבן זה. והנה משה עשה כן הודיע לישראל בנס הגדול הזה ובטחו בו ונסעו מיד. ואמרו רז"ל כי שבט יהודה קדש השם ונכנס לים תחלה הוא שאמר במדרש (תהלים קיד) בצאת ישראל ממצרים וגו', היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו, מלמד ששבט יהודה קדש השי"ת תחלה וזהו שכתוב (שם) הים ראה וינוס, מה ראה נחשון בן עמינדב שקפץ תחלה לתוך הים, והיו שאר השבטים מתעצמים עמו ורוצים שיכנסו הם תחלה, ושבט בנימין היה רוצה לירד לתוך הים תחלה שנאמר (תהלים סח) שם בנימין צעיר רדם אל תקרי רודם אלא רד ים ואחיו בני יהודה היו מרגמין אותם באבנים שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם שרי זבולון שרי נפתלי כלומר היו מתעצמין עם שרי זבולון ועם שרי נפתלי, והנה יהודה גבר באחיו שקפץ נחשון לתוך הים תחלה לפיכך ישראל ממשלותיו של יהודה. ואמרו עוד במדרש כי לכך נקרא נשיא שבט יהודה נחשון על שם שירד תחלה לתוך נחשול של ים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק אליי" - כי אמנם הוא היה בכלל ויצעקו בני ישראל אל ה'. אמנם, צעקת משה לא היתה מיראת פרעה וחילו, כי כבר הגיל לישראל את מפלת המצרים ומיתתם באמרו (שמות יד יג): "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' יילחם לכם", אבל היתה צעקתו על שרי ישראל, שהעיזו פניהם באמרם (שמות יד יא): "המבלי אין קברים", וחשב בשביל זה שלא ישמעו לו להיכנס בים, לפיכך אמר לו "מה תצעק אליי כזה? כי אמנם אתה חושד בכשרים!".

"דבר אל בני ישראל וייסעו" - ולא ימרו את פיך.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק". אינך צריך לתפלה כי הנס והתשועה ערוכה ושמורה רק שצריך לישראל זכות כי מדה"ד מקטרג הללו עע"ז וכו', דבר אל ב"י ויסעו שיסעו אל תוך הים שבזה יראו

אמונתם ובטחונם בה' ובזכות זה אנוסס נס להתנוסס:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מה תצעק אליי" - קשה, ולמול מי יצעק, אם לא לה' אלהיו, ובפרט בעת צרה, דכתיב {{צמ|קראתי מצרה לי|יונה ב ג}], (תהלים קיח ה): "מן המצר קראתי יה". ואם לצד שהרבה להתפלל, הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו, לא ירף מתפילה!

עוד רואני, כי נתקבלה תפילתו, ואמר לו ה' (שמות יד טז): "הרם את מטך" וגו', אם כן, קבלנות זו שאמר "מה תצעק אליי" למה?

עוד קשה אומרו "דבר אל בני ישראל וייסעו", להיכן ייסעו אם רודף מאחור והים לפניהם? ואם הכוונה אחר שייבקע הים, אם כן היה לו לומר "הרם את מטך" ואחר כך יאמר "דבר אל בני ישראל" וגו'!

אכן, יתבאר העניין על-פי מאמרם ז"ל, שישראל היו נתונים בדין, מה אלו כו' אף אלו כו', ודבר ידוע הוא כי כוח(?) הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה, יוסיפו כוח במידת הרחמים, ולהיפך, בר-מינן, ימעיטו הכוח, והוא אומרו (דברים לב יח): "צור ילדך תשי".

והנה, לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מידת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כוח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על-כן אמר למשה תשובה ניצחת, "מה תצעק אליי?!" פירוש, כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיוון שהם אינם ראויים, מידת הדין מונעת, ואין כוח ברחמים כנגד מידת הדין המונעת.

ואמר אליו "דבר אל בני ישראל", פירוש, זאת העצה היעוצה, להגביר צד החסד והרחמים, דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל ליבם, ויסעו אל הים קודם שייחלק, על סמך הביטחון כי אני עושה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

מה תצעק אלי. רמז לו אתה עתיר לצעוק אלי מ"ם יום בהר להתפלל על ישראל וה' תיבות על אחותך מרים אל נא רפא נא לה כי עת לקצר ועת להאריך אבל עתה אין עת להתפלל כלל אלא דבר אל בני ישראל ויסעו:

<< · מ"ג שמות · יד · טו · >>


  1. ^ ראו רש"י לעיל יב,לט.
  2. ^ ראו רש"י לעיל יב,לט.