מ"ג שמות יג יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והעברת כל פטר רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַעֲבַרְתָּ֥ כׇל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם לַֽיהֹוָ֑ה וְכׇל־פֶּ֣טֶר ׀ שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לַיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעְבַּר כָּל פָּתַח וַלְדָּא קֳדָם יְיָ וְכָל פָּתַח וְלַד בְּעִירָא דִּיהוֹן לָךְ דִּכְרִין תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַפְרֵשׁ כָּל פְּתַח וַולְדָא קֳדָם יְיָ וְכָל פְּתַח וַולְדָא בְּעִירָא דְּמֵשַׁגְרָא אִמֵּיהּ דִּיהוֹן לִיךְ דִּכְרִין תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שֶׁגֶר בְּהֵמָה – נֵפֶל שֶׁשִּׁגְּרַתּוּ אִמּוֹ, וְשִׁלְּחַתּוּ בְּלֹא עִתּוֹ. וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה לִפְטוֹר אֶת הַבָּא אַחֲרָיו (חולין ס"ח ע"א). וְאַף שֶׁאֵין נֵפֶל קָרוּי "שֶׁגֶר", כְּמוֹ (דברים ז,יג): "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ". אֲבָל זֶה לֹא בָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַנֵּפֶל, שֶׁהֲרֵי כְבָר כָּתַב "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם". וְאִם תֹּאמַר: אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּמַשְׁמָע, בָּא וּפֵרַשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר (דברים טו,יט): "בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ". לָשׁוֹן אַחֵר יֵשׁ לְפָרֵשׁ, "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם" – בִּבְכוֹר אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
רשב"ם
שגר: לשון שילוח מן הבטן:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קיט. וכל פטר שגר בהמה אין פטר שגר בהמה אלא ששגרתו אמו, יהא (פטור) [פוטר] מן הבכורה והבא אחריו אינו בכור.
קכ. אשר יהיה לך להוציא את המוכר (עובר) בהמת לנכרי (אשר יולד) במשמע). מוציא אני את המוכר (עובר) בהמתו לנכרי ומביא אני את הלוקח עובר בהמתו של נכרי -תלמוד לומר אשר יולד בבקרך ובצאנך (דברים טו), להוציא את הלוקח עובר בהמתו של נכרי.
הזכרים לה' מכאן היה (בכורות פ"ב מ"ו) ר' יוסי הגלילי אומר, רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהם כאחת, שניהם לכהן, שנאמר הזכרים לה'. וחכמים אומרים, אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן.
וכל פטר חמור תפדה בשה (שם פ"א מ"ה) בשה ולא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכוי ולא בכלאים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קיח. והעברת כל פטר רחם . לתנא קמא פירושו שמצוה להקדישו עיין מה שאמרו בספרא בחקותי ( בחוקותי קז ), ורצונו לומר שלשון העברה בא מפני שהיה דרכם להעביר את הבכור למולך כמו שנאמר (יחזקאל כ) ב העביר בניכם באש, צוה שיעבירו אותם אל הקדושה. ושמעון בן עזאי סובר דתפס לשון העברה, ללמוד למעשר, כי הוא סבירא ליה דיתום כשר בקדשים.
ואי אפשר ללמוד למעט יתום במעשר מגזירה שווה דתחת תחת מקדשים, כמו שאמרו בבכורות (דף נז), והתבאר בספרא אמור ( אמור קכה ) שר' ישמעאל בנו של ריב"ק אמר תחת אמו פרט ליתום וגמר למעשר גזירה שווה תחת תחת. ורבי יוסי הגלילי מחלק בין מה שאמרו בבכור שבעת ימים יהיה עם אמו, דממעט יתום ובין מה שנאמר בקדשים תחת אמו, שפי' במקום אמו כ"נ. וכן במכילתא משפטים יש פלוגתא בזה.
ולמאן דאמר זה, צריך גזירה שווה העברה העברה, כי לא נוכל ללמוד מקדושים. ויש לומר דרבי יוסי הגלילי לשיטתו דסבירא ליה אפשר לצמצם ויצויר זה פורש למיתה ווה פורש לחיים ברגע אחד ונכנס תחת אמו ובמקומה. ותנא קמא סבירא ליה אי אפשר לצמצם, ואם כן אם אמו מתה תחלה הוא יוצא דופן, ואם מתה בגמר לידה והוא חי אחר כך, אינו תחת אמו רק עם אמו, עיין חולין (דף לח).
קיט. כל פטר שגר בהמה . שגר הוא הנופל מן הרחם וכמו שאמרו בבכורות (דף ג') שגר בבהמה. ואמר ברוך שגר אלפיך , רצונו לומר גם העוברים יהיו ברוכים. ואם טנפה או הפילה חררת דם, הבא אחריו פטור מן הבכורה. וגם השליא מותר להשליך לכלבים, כי חזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות, כמו שכתב הרמב"ם (פ"ד מה' בכורות הלכה י').
קכ. אשר יהיה לך . רק אם העובר שלו, לא אם מכרו לנכרי. ובגמרא ממעט גם אם מכר מקצת מן האם, שצריך שהכל יהיה לך ושלך. ואם קנה עובר מנכרי מוציא
ממה שנאמר אשר יולד בבקרך ובצאנך , עיין בחולין (דף קלב ע"ב) ובכורות (דף יג).
ומה שנאמר הזכרים לה' בלשון רבים, סבירא ליה לרבי יוסי הגלילי דיצויר שני זכרים שיהיו בכורים, ומובא במשנה דבכורות (דף יז).
ומה שכתוב בשה ולא בעגל וכו' כן הוא במשנה דבכורות (דף יב), ושם אומר דיליף מפסח.