רשב"ם על שמות יג

(ב). פטר: לשון פתיחה כמו פוטר מים ראשית מדון:
באדם: עבודה מתחילה היתה בבכורות:

(ד). האביב: ביכור ובישול תבואה, כמו עודנו באיבו לא יקטף באיבי הנחל, הדגש במקום אות בי"ת החסירה:

(ח). לאות על ידך: לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך, כעין שימני כחותם על לבך:
בין עיניך: כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי:

(י). את החוקה: חוקת הפסח:

(יב). והעברת: הסירהו מבהמותיך ותנהו לכהן ויקריבנו:
שגר: לשון שילוח מן הבטן:

(יג). תפדה: לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה השנייה שהוקם המשכן, ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת וכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך וגו':

(טו). ויהי כי הקשה: כל זה תאמר לבנך, וכן מוכיח מדכתיב הוציאנו ה' ממצרים, כי הק' אמר למשה כל פרשה זו וישראל אומר לבנו הוציאנו ה' וגו', כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו וגם מה צורך שיאמר משה לישראל והיה לאות על ידכה כי בחוזק יד הוציאנו וגו', אלא האב אומר לבנו כך:

ויהי בשלחעריכה

(יז). ויהי בשלח פרעה את העם: ונתכוון הק' להביאם לארץ כנען ולא רצה הק' להנחותם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, דרך הוא ליכנס מיד בארץ כנען, ולכשיבאו לטורח מלחמות ארץ כנען, יתנו ראש וישובו למצרים כמו שעשו כמה פעמים כדכתיב הלא טוב לנו שוב מצרימה, נתנה ראש ונשובה מצרימה וגו', זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים, לפיכך ויסב אלהים את העם דרך המדבר ארץ רחוקה, כדכתיב אחד עשר יופ מחורב וגו', אבל פלשתים לבדם היו מפסיקין בין מצרים ובין ארץ כנען כמו שמוכיח ביצחק שהיה יורד מארץ כנען ללכת דרך ארץ פלשתים לארץ מצרים מפני הרעב, עד שאמר לו הק' גור בארץ הזאת, וישב יצחק בגרר:

(יח). וחמושים: בכלי זיין, שהיו הולכים לירש את ארץ כנען כמו שכתוב למעלה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו', וכן תעברו חמושים דיהושוע:

(כא). וה' הולך: מלאך שהיה מוליך לפני ישראל עמוד האש ועמוד הענן:
יומם ולילה: שכשישמע פרעה יאמר בורחים הם ורודפים אחריהם:

(כב). לא ימיש הק' לשון מפעיל ממיש את אחרים, אבל לא ימוש ספר התורה לשון פועל: