מ"ג שמות ט לא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְכִתָּנָא וּסְעָרֵי לְקוֹ אֲרֵי סְעָרַיָּא אֲבִיב וְכִתָּנָא גַּבְעוּלִּין׃
ירושלמי (יונתן):
וְכִתְּנָא וְסַרְתָּא לָקוּן אֲרוּם סַרְתָּא הֲוָות כְּסִירָא וְכִיתְנָא עָבַד פּוּקְלִין:
ירושלמי (קטעים):
וְכִתָּנָא הֲוַת גַבְעוּלִין וְאִתָּרַת נִצָהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והפשתה והשעורה נכתה" - נשברה לשון פרעה נכה נכאים וכן לא נכו ולא יתכן לפרשו ל' הכאה שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה נכו כמו הכו אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג) ושפו עצמותיו

"כי השעורה אביב" - כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה

"השעורה אביב" - עמדה באביה לשון (שיר השירים ו יא) באבי הנחל

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעוֹרָה נֻכָּתָה – נִשְׁבְּרָה; לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מל"ב כג,כט), "נְכָאִים" (ישעיהו טז,ז). וְכֵן "לֹא נֻכּוּ" (פסוק לב). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א לְפָרֵשׁ "נֻכָּתָה" כְּמוֹ "הֻכָּתָה", "נֻכּוּ" כְּמוֹ "הֻכּוּ"; אֶלָּא הַנּוּ"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה, וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב לג,כא).
כִּי הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקַשֶּׁיהָ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ. וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְּבָר וְהוּקְשָׁה‏[2] לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ.
הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שה"ש ו,יא).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והפשתה והשעורה וגו'" - ספר הכתוב מה שאירע ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד ואמרו בשם הגאון רב סעדיה שהן דברי משה אל פרעה שאמר לו קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה וזה לא ישוב לרפואה אבל החטה והכסמת לא נכו עדיין ומעתה לא יפסד לכם דבר ואין לי טעם בפירוש הזה כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר ולא נמלטו החטה והכסמת רק מפני שהן אפילות לא צמחו כלל או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה ואם כן אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים לא יזיק ואין צריך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד כי בסור הברד יראה ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון ואחרי כן תשנו באולתכם אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו רמז להם למה שאמר (להלן י ה) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והפשתה והשעורה נכתה" אף על פי שהפשתה והשעורה נכתה, וזה הזק רב במצרים, כאמרו ובושו כל עובדי פשתים:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והפשתה וגו'. צריך לדעת למה סדר ענין זה קודם גמר ענין תפלתו של משה שהבטיח כצאתי את העיר וגו' היה לו לגמור אומר כי עשה משה כן ויצא מאת פרעה והתפלל וגו' ואחר כך יודיענו את אשר עשה הברד.

ואולי שיתכוון להסמיך ענין זה לאומרו טרם תיראון את ה' לרמוז הסיבה אשר סיבבה אותם לחזק לבם ואמר והפשתה וגו' ואמרו ז"ל במדרש תנחומא וז"ל כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו ע"כ, והנה כראות פרעה כי לא שלטה מכת הברד בחטה וכוסמת שלא כפי הטבע כאומרם פלאי פלאות נעשו להם הוא לא יתלה כי ה' הפליא אלא יתלה כי אין שליטת אלהי ישראל בכל הווה וזה יגיד ח"ו השיתוף ואין שליטה בכל וזה היה לו מקום להכביד לבו, ולזה אמר משה ידעתי כי טרם תיראון, וטעמו כי הפשתה וגו' והחטה וגו' לא נכו ועשה ה' פלא זה לחזק לב פרעה כאשר דבר ואני אחזק וגו':

<< · מ"ג שמות · ט · לא · >>


  1. ^ מלשון "קש"; ואילו היה מלשון "קושי", היה צ"ל "והוקשתה". נ.
  2. ^ מלשון "קש"; ואילו היה מלשון "קושי", היה צ"ל "והוקשתה". נ.