רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/ט

(ב) מַחֲזִיק בָּם – אוֹחֵז בָּם, כְּמוֹ "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (דברים כה,יא).

(ג) הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה – לְשׁוֹן הֹוֶה, כִּי כֵן יֹאמַר בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה: עַל שֶׁעָבַר – "הָיְתָה", וְעַל הֶעָתִיד – "תִּהְיֶה", וְעַל הָעוֹמֵד – "הוֹיָה", כְּמוֹ "עוֹשָׂה", "רוֹצָה", "רוֹעָה" (בראשית כט,ט).

(ד) וְהִפְלָה – וְהִבְדִּיל.

(ח) מְלֹא חָפְנֵיכֶם – יילויני"ש [jelones = גלונים (מידזות היובש)^[1]] בְּלַעַ"ז.
פִּיחַ כִּבְשָׁן – דָּבָר הַנִּפָּח מִן הַגֶּחָלִים עֲמוּמִים הַנִּשְׂרָפִים בַּכִּבְשָׁן, וּבְלַעַ"ז אולבי"ש [olves = גחלים^[2]].
פִּיחַ – לְשׁוֹן הֲפָחָה, שֶׁהָרוּחַ מְפִיחָן וּמַפְרִיחָן.
וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה – וְכָל דָּבָר הַנִּזְרָק בְּכֹחַ אֵינוֹ נִזְרָק אֶלָּא בְּיָד אַחַת. הֲרֵי נִסִּים הַרְבֵּה: אֶחָד, שֶׁהֶחֱזִיק קָמְצוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מְלֹא חָפְנַיִם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אַהֲרֹן; וְאֶחָד, שֶׁהָלַךְ הָאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם (תנחומא וארא, יד).

(ט) לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ, "לִשְׁחִין סָגֵי אֲבַעְבּוֹעֲיָן", שֶׁעַל יָדוֹ צוֹמְחִין בָּהֶן בּוּעוֹת.
שְׁחִין – לְשׁוֹן חֲמִימוּת; וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, "שָׁנָה שְׁחוּנָה" (יומא נ"ג ע"ב).

(י) בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה – וְאִם תֹּאמַר: מֵאַיִן הָיוּ לָהֶם הַבְּהֵמוֹת? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיָּמָת כָּל מִקְנֵה מִצְרַיִם" (פסוק ו)! לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה אֶלָּא עַל אוֹתָן שֶׁבַּשָּׂדוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (פסוק ג); וְהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הִכְנִיס אֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. כֵּן שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא אֵצֶל "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד,ז).

(יד) אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי – לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁמַּכַּת בְּכוֹרוֹת^[3] שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמַּכּוֹת.

(טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְגוֹמֵר – כִּי אִלּוּ רָצִיתִי, כְּשֶׁהָיְתָה יָדִי בְּמִקְנְךָ – שֶׁהִכִּיתִים בַּדֶּבֶר – שְׁלַחְתִּיהָ וְהִכִּיתִי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ עִם הַבְּהֵמוֹת וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ; אֲבָל בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וְגוֹמֵר.

(יז) עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "כְּבֵישְׁתְּ בֵּיהּ^[4] בְּעַמִּי". וְהוּא מִגִּזְרַת "מְסִלָּה" (במדבר כ,יט), דִּמְתַרְגְּמִינַן "אוֹרַח כְּבִישָׁא", וּבְלַעַ"ז קֿלקֿיי"ר [chalchier = לכבוש^[5]]. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסוֹף וַיְהִי מִקֵּץ (על בראשית מד,טז): כָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ סָמֶ"ךְ, וְהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל, נוֹתֵן הַתָּי"ו שֶׁל שִׁמּוּשׁ בְּאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקָּר; כְּגוֹן זוֹ, וּכְגוֹן "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב,ה), מִגִּזְרַת "סָבֹל"; "כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ" (במדבר טז,יג), מִגִּזְרַת "שַׂר וְנָגִיד"; "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית" (דניאל ז,ח).

(יח) כָּעֵת מָחָר – כָּעֵת הַזֹּאת לְמָחָר. שָׂרַט לוֹ שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל: לְמָחָר כְּשֶׁתַּגִּיעַ חַמָּה לְכָאן, יֵרֵד הַבָּרָד (תנחומא וארא, טז).
הִוָּסְדָהּ – שֶׁנִּתְיַסְּדָה. וְכָל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ יוֹ"ד, כְּגוֹן יָסַד, יָלַד, יָדַע, יָסַר, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת – תָּבֹא הַוָּי"ו בִּמְקוֹם הַיּוֹ"ד; כְּמוֹ: "הִוָּסְדָהּ", "הִוָּלְדָהּ" (הושע ב,ה), "וַיִּוָּדַע" (אסתר ב,כב), "וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף" (בראשית מו,כ), "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֵר עָבֶד" (משלי כט,יט).

(יט) שְׁלַח הָעֵז – כְּתַרְגּוּמוֹ: "שְׁלַח כְּנוֹשׁ", וְכֵן: "יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ" (ישעיהו י,לא), "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן" (ירמיהו ו,א).
וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה – לְשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא.

(כ) הֵנִיס – הִבְרִיחַ, לְשׁוֹן "וַיָּנָס" (בראשית לט,יב).

(כב) עַל הַשָּׁמַיִם – לְצַד הַשָּׁמַיִם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה^[6]: הִגְבִּיהוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם.

(כד) מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד – נֵס בְּתוֹךְ נֵס: הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא; וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (תנחומא וארא, יד).

(כח) וְרַב – דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁהוֹרִיד כְּבָר.

(כט) כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר – מִן הָעִיר. אֲבָל בְּתוֹךְ הָעִיר לֹא הִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה גִּלּוּלִים (שמ"ר יב,ה).

(ל) טֶרֶם תִּירְאוּן – עֲדַיִן לֹא תִּירְאוּן. וְכֵן כָּל טֶרֶם שֶׁבַּמִּקְרָא – "עֲדַיִן לֹא" הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן "קֹדֶם"; כְּמוֹ "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ" (בראשית יט,ד) – "עַד לָא שְׁכִיבוּ" (אונקלוס), "טֶרֶם יִצְמָח" (בראשית ב,ה) – "עַד לָא צְמַח" (אונקלוס). אַף זֶה כֵּן הוּא: יָדַעְתִּי כִּי עֲדַיִן אֵינְכֶם יְרֵאִים, וּמִשֶּׁתִּהְיֶה הַרְוָחָה – תַּעַמְדוּ בְּקִלְקוּלְכֶם.

(לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעוֹרָה נֻכָּתָה – נִשְׁבְּרָה; לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מל"ב כג,כט), "נְכָאִים" (ישעיהו טז,ז). וְכֵן "לֹא נֻכּוּ" (פסוק לב). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א לְפָרֵשׁ "נֻכָּתָה" כְּמוֹ "הֻכָּתָה", "נֻכּוּ" כְּמוֹ "הֻכּוּ"; אֶלָּא הַנּוּ"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה, וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב לג,כא).
כִּי הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקַשֶּׁיהָ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ. וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְּבָר וְהוּקְשָׁה^[7] לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ.
הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שה"ש ו,יא).

(לב) כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה – מְאֻחָרוֹת, וַעֲדַיִן הָיוּ רַכּוֹת וִיכוֹלוֹת לַעֲמֹד בִּפְנֵי קָשֶׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד" (פסוק כה), יֵשׁ לְפָרֵשׁ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בַּעֲשָׂבִים הָעוֹמְדִים בְּקִלְחָם, הָרְאוּיִים לִלְקוֹת בַּבָּרָד. וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל זֹאת וְדָרְשׁוּ: "כִּי אֲפִילֹת", פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ בָּהֶן, שֶׁלֹּא לָקוּ.

(לג) לֹא נִתַּךְ – לֹא הִגִּיעַ, וְאַף אוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאֲוִיר לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ. וְדוֹמֶה לוֹ "וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבוּעָה" (דְּעֶזְרָא) [צ"ל בְּדָנִיאֵל] (ט,יא), וַתַּגִּיעַ עָלֵינוּ. וּמְנַחֵם בָּן סָרוּק חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב,כב), לְשׁוֹן יְצִיקַת מַתֶּכֶת. וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרָיו, (כְּתַרְגּוּמוֹ) [כְּדִמְתַרְגְּמִינַן] "וַיִּצֹק" (שמות לו,לו), "וְאַתִּיךְ"; "לָצֶקֶת" (שם לח,כז, "לְאַתָּכָא"; אַף זֶה, "לֹא נִתַּךְ לָאָרֶץ", לֹא הוּצַק לָאָרֶץ.

הערות

1. בין המון הגרסאות בולטות האותיות המכַוונות לפענוח הנ"ל (או למלה קרובה כגון יילונ"ש, גלונש, jelons, galons [כמו השם העברי]). שונה לגמרי הוא הנוסח פויי"ל שבארבעה כתבי יד; כפי הנראה רצו לקרב את הלעז לגזרון poing ("אגרוף"), אבל מלה כמו poiel אינה ידועה. ייתכן, שרש"י הסתפק בהצבעה על מידה גדולה.
2. שני הלעזים האחרונים אין להם עדויות ברורות וחד משמעיות, אך שניהם מופיעים במקום זה בגלוסר של פריז, שיצא לאור בעריכת מ' למבר ול' ברנדין.
3. נוסחאות אחרות: בַּכּוּרוֹת, בָּרָד, בַּצֹּרֶת
4. באונקלוס במהדורתנו: לֵיהּ.
5. משמעות ראשונית של המלה: "לדרוך, לרמוס" ובהשאלה: "לדכא, לרדוף".
6. כעין זה בשמות רבה יב ג. ע"פ סילברמן.
7. מלשון "קש"; ואילו היה מלשון "קושי", היה צ"ל "והוקשתה". נ.