מ"ג שמות ט לב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְחִטַּיָּא וְכוּנָתַיָּא לָא לְקַאָה אֲרֵי אַפְלָתָא אִנִּין׃
ירושלמי (יונתן):
וְחִיטַיָא וְכוּנְתַּיָא לָא לָקוּן אֲרוּם לְקִישָׁן הִינוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אפילות הנה" - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה – מְאֻחָרוֹת, וַעֲדַיִן הָיוּ רַכּוֹת וִיכוֹלוֹת לַעֲמֹד בִּפְנֵי קָשֶׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד" (פסוק כה), יֵשׁ לְפָרֵשׁ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בַּעֲשָׂבִים הָעוֹמְדִים בְּקִלְחָם, הָרְאוּיִים לִלְקוֹת בַּבָּרָד. וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל זֹאת וְדָרְשׁוּ: "כִּי אֲפִילֹת", פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ בָּהֶן, שֶׁלֹּא לָקוּ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא נוכו: להודיעך שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה, הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות ט לא

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי אפילות הנה. מצד שהם אפילות ולא גדלו עדיין ועל כן לא לקו.

ובמדרש כי אפילות הנה פלאי פלאות נעשו בהן, ובאור זה כי לא נצולו מן הלקות בעבור שהיו אפילות כי לכובד מכת הברד ולחוזק צנתו היה ראוי שימותו שרשי התבואה מתחת הקרקע או שישרפו לחוזק כח האש המתלקחת, אלא שהיה בדרך הנס ונעשו בהם פלאות וזהו לשון כי אפילות הנה קרי ביה כי פלאות הנה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והחטה והכסמת" בא וראה מה רב רשעם של פרעה ועבדיו כי אף על פי שהחטה והכסמת לא נכו, ומשה התפלל, וראה פרעה כי חדל כל הרע כתפלתו, כי באופן אחר היה כלה גם יתר הפלטה, מכל מקום הוסיף פרעה לחטוא והכביד לבו במזיד הוא ועבדיו:

<< · מ"ג שמות · ט · לב · >>