מ"ג שמואל א ל כה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֕י מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיְשִׂמֶ֜הָ לְחֹ֤ק וּלְמִשְׁפָּט֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"מהיום ההוא ומעלה" - לא נאמר והלאה אלא ומעלה כבר הנהיג אברהם בחוק זה (בראשית יד כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' הם היושבים על הכלים וחלק האנשים ההולכים במלחמה בבראשית רבה (מג ט)

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"לחק" - לדבר קבוע

"ולמשפט" - למנהג וכפל הדבר במלות שונות

מצודת דוד

"עד היום הזה" - רצה לומר עד הזמן שגלו ישראל ולא נתעסקו עוד במלחמה

"ויהי וגו'" - רצה לומר כן הנהיג דוד לעולם ועשה הדבר הזה לחוק ומשפט לישראל

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות (כה) משמע שחק זה לא היה בין העמים, וכן בין ישראל לא התפשט עד הנה, ומדוע קבע דוד החק הזה?: "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט ישראל". ר"ל כי הנימוס שחוקקים בין העמים אשר אין לו טעם נקרא חק, והדבר שיש לו טעם שכלי נקרא משפט. והנה תקנה זאת שהיושב על הכלים יקח חלק בשוה עם ההולך למלחמה, הוא לפי שטחיותו חק לא משפט, אחר שהוא נעדר הטעם, אולם דוד שבאר טעמו של זה החוק, שיסודו בנוי על מה שמלחמת ישראל ונצחונם אינו ע"י כחם וגבורתם רק ע"י זכותם בהשגחת ה' הלוחם בעדם, עד שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין היושב על הכלים ומתפלל, הוא שם זה "למשפט" ג"כ "בישראל", שאצל ישראל הוא משפט שכלי לא חק לבד. וחז"ל אמרו בב"ר (מג, ט) א"ר יודן והלאה אין כתיב כאן, אלא ומעלה, שלמד דבר זה מאברהם אבינו שנאמר (בראשית יד, כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו'. ר"ל כי יש גדר בין "והלאה" ובין "ומעלה" הנאמר על הזמן, שכ"מ שאומר "ומעלה" חושב הזמן הקודם עם הזמן המתאחר בבחינת המספר, כמו ואם מבן חמש שנים ומעלה, ואם מבן ששים ומעלה (ויקרא כז, ז), שכל שנה שאחר ששים הוא למעלה במספר נגד המספר שקודם ששים, משא"כ כשאומר והלאה לא ידבר בבחינת צירוף המספר הקודם. וכפי זה לא היה ראוי שיאמר פה ומעלה רק והלאה, ובזה דרשו שהביט ג"כ בבחינת הזמן העבר שכבר היה חק זה לאברהם שהחליט כי חלק האנשים אשר הלכו אתו (שהוא ההולך למלחמה) וחלק ענר אשכל וממרא שהם ישבו על הכלים, הם יקחו חלקם בשוה. ובאר ג"כ הטעם הזה, במ"ש (בראשית יד, כב - כג) הרימותי ידי אל ה', ר"ל ידי הנוצחות הרימותי אל ה' כי הוא הלוחם והוא המנצח, ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל וכו', כי שלך הוא ולא זכיתי בו בכח ידי. ומטעם זה יסד כי ענר אשכל וממרא יחלקו עם הנערים:

<< · מ"ג שמואל א · ל · כה · >>