מ"ג שמואל א יג ו
<< · מ"ג שמואל א · יג · ו · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃
רש"י
"ובצרחים" - פליישי"ץ בלע"ז
"ובבורות" - גומותמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"צר" - מלשון צרה
"נגש" - נדחק ונלחץ כמו (ישעיהו נג ז) נגש והוא נענה
"ובחוחים" - בין הקוצים כמו (שיר השירים ב ב) כשושנה בין החוחים
"ובצריחים" - מגדלים גבוהים וכן (שופטים ט מו) צריח בית אל
מצודת דוד
"ויתחבאו" - החביאו את עצמן
"כי נגש העם" - נלחצו מפלשתיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ואיש". ספר כי "איש ישראל ראו", והרגישו בצרתם. וזה מארבעה טעמים, א] "כי נגש העם", כי כבר נגשו מפלשתים שחנו על עריהם ולחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם, ב] כי "ויתחבאו העם", שהאלף שהיה במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם:
<< · מ"ג שמואל א · יג · ו · >>