מ"ג שמואל א ט כד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכל כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּ֠ח אֶת־הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם ׀ לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים־לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר־לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם ׀ קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם־שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את השוק והעליה" - את השוק והירך שעליה

"הנה הנשאר" - מן המנות של הקרואים והוצב לבד לצרכך

"שים לפניך אכול" - בפרק אחרון (דזבחים קכ א) קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה לפיכך הותר לאכול לשאול

"כי למועד שמור" - כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך

"לאמר העם קראתי" - אמירתי היתה לטבח העם קראתי לסעודה ויודע אני מספרם והזהר במנותם ונתתי לו המנות למספרם וזו שמורה לצורכך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (כד) למה הרימו בגובה? ולמה קראו נשאר, והיא היתה המנה היפה והמובחרת? ומ"ש לאמר העם קראתי הוא מאמר חתום:

"וירם". כי בזבחי שלמים היו מרימים את השוק ואת החזה ועליהם החלבים ומניפים אותם, והחזה והשוק נתנו לכהנים, והיו נקראים בשם שירים כי היו שירי האשים, ובבמת יחיד שלא היתה שם לא תנופה ולא חזה ושוק, בכ"ז היה החלק הזה מכובד אצלם, והיה שייך למברך את הזבח שהוא שמואל, והטבח היה מרימו לפניו דרך כבוד כמו שהיה טעון הרמה לפני ה' בבמת צבור, והיו נקראים בשם נשאר כי הם שירי האשים בבמת צבור. וז"ש "וירם הטבח את השוק והעליה", ר"ל והחזה שעליה: "ויאמר הנה הנשאר". ר"ל זה החלק הנקרא נשאר, כי הוא שירי אשי ה': "שים לפניך אכול". כי זה השייך לראש הקרואים: "כי למועד". שיעור הכתוב, "כי למועד" לאמר העם קראתי שמור לך. ר"ל כי בזמן שאמרתי לפני שמואל את העם אשר קראתי לזבח, ר"ל בעת שספרתי לפניו מספר הקרואים וחלקתי לפניהם את המנות, מאז שמור החלק הזה לך כי ידע שמואל כי אתה

תבוא הנה: "ויאכל" וכו' "ביום ההוא". ר"ל שנמשכה הסעודה כל היום כולו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"העם קראתי" - הלא אני קראתי את העם על הזבח ועלי ליתן לכל אחד מנה הראויה לו לזאת שמור המנה ההיא לשאול כי היא ראויה לו

"לאמר" - כי אמר המזמן את הקרואים והוא שמואל

"כי למועד" - כי המנה ההיא שמורה לך על מועד ביאתך

"שים לפניך" - לזה שים את המנה ההיא לפניך ואכול

"הנה הנשאר" - רצה לומר לא תחשוב שזהו חלקי הנשאר למאכלי ובדברו עמו הראה לו הנשאר למאכלו ואמר הנה זה הנשאר למאכלו

"וירם הטבח" - הביא בהרמת הידים כאשר הדרך להביא לפני החשובים

מצודת ציון

"והעליה" - רצה לומר ואשר עליה והוא הירך שעל השוק

"למועד" - לזמן