רש"י על שמואל א ט
<< · רש"י על שמואל א · ט · >>
פסוק ה (כל הפסוק)
"בארץ צוף" - בארעא דבה נביא
"צוף" - כמו צופה
"פן יחדל אבי מן האתונות" - שתגדל דאגה שלנו עליו עד שישכח את האתונות
"ודאג" - איוביטאר"ה בלע"זפסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"ומה נביא לאיש" - תרגם יונתן אם מקבל ממון מה נעיל לגברא לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שישאל שכר
"ותשורה" - תרגם יונתן ומדעם דכשר לשון יושר ומנחם פירש תשורה לשון תקרובת ראות פני מלך ואדם חשוב לשון אשורנו (במדבר כד יז) ונראין דבריופסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
"לפנים בישראל" - הסופר כתב זאת ואין זה מדברי נער שאול
"כי לנביא היום" - למי שקורים אותו נביא היום היו קורים לפנים רואהפסוק יג (כל הפסוק)
"כבואכם העיר כן וגו'" - מאריכות היו בדברים כדי להסתכל ביופיו של שאול
"הבמתה" - תרגם יונתן לבית אסחרותא משחרבה שילה הותרו הבמות והיו מקריבין שלמים בבמה ואוכלים יחד
"כי הוא יברך הזבח" - תרגם יונתן ארי הוא פריס מזונא בוצע על המזון על השלמים מברכין באכילתם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח
"כהיום" - כאשר היום קייםפסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"את השוק והעליה" - את השוק והירך שעליה
"הנה הנשאר" - מן המנות של הקרואים והוצב לבד לצרכך
"שים לפניך אכול" - בפרק אחרון (דזבחים קכ א) קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה לפיכך הותר לאכול לשאול
"כי למועד שמור" - כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך
"לאמר העם קראתי" - אמירתי היתה לטבח העם קראתי לסעודה ויודע אני מספרם והזהר במנותם ונתתי לו המנות למספרם וזו שמורה לצורכך