מ"ג שמואל א ב כה

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהֹוָה֙ יֶחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהֹוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אִם יֵחוֹב גְבַר לִגְבַר הֲלָא יֵיתוּן לָקֳדָם דַיָנָא וְיִשְׁמַע מִלֵיהוֹן וְיַפְלֵי בֵינֵיהוֹן וְאִם קֳדָם יְיָ יֵיחוֹב גַבְרָא מִמָן יִבְעֵי וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימַר אֲבוּהוֹן אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְקַטָלוּתְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ופללו" - לשון משפט כמו (שם כא כב) ונתן בפלילים

"אלהים" - דיין

"כי חפץ ה' להמיתם" - שכבר נחתם גזר דין אבל קודם שנחתם גזר דין נאמר (יחזקאל יח לב) כי לא אחפוץ במות המת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(כה) השאלות (כה) הכי אפשר שבשביל שחפץ ה' להמיתם לא שמעו לקול אביהם, כאילו ה' בטל בחירתם לבל ישובו בתשובה, וזה סותר ליסודי הדת שהבחירה חפשית תמיד:

"אם". מוסב על "מעבירים עם ה'", ור"ל העם מעבירים את השמועה ומוסיפים בה תלונות ובוטים כמדקרות חרב, ואומרים איך יתכן זה אשר "אם" יחטא איש לאיש ופללו "אלהים", ר"ל הלא עלי ובניו הם "אלהים" שופטים בארץ ויפללו על כל חטא אשר יחטא איש לרעהו, ועתה "אם לה' יחטא איש" מעתה "מי יפלל" וישפוט אותו, אחר שהשופטים עצמם בני עלי הם החוטאים לה' ומי יעשה משפטו ויריב ריבו והלא הכהנים השופטים בארץ רמסו קדש קובעים אלהים. ואמר יתפלל בהתפעל, כי הם צריכים לפלל א"ע כי הם החוטאים: "ולא ישמעו" וכו' "כי חפץ ה' להמיתם". ואמרו חז"ל שמ"ש "כי חפץ ה' להמיתם" (הגם שכתב (יחזקאל יח, כג) החפץ אחפוץ מות הרשע) הוא אחר גז"ד, ור"ל שאחר גז"ד ימנע ממנו דרכי התשובה, ר"ל שלא יסייע לו (בהערה) [בהארה] אלהית להעיר לבבו ולהטותו אל הטוב, רק יניחו אל בחירתו לגמרי. שאם היה תוכחה זו (שבודאי נכלמו מדברי אביהם) קודם גז"ד, היו מוצאים סיוע שמיימית להעיר לבבם אז לשמוע לקול אביהם הצדיק ולשוב מעון, אבל אחר שחפץ ה' להמיתם, כי היה דינם חרוץ (כמו שיבואר מפסוק כז והלאה), לא העיר לבבם ע"ז:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי חפץ ה' להמיתם" - על כי הרבו לפשוע ולזה חיזק לבבם

"ואם לה'" - רצה לומר ומכל שכן כשהאדם חוטא לה' וכי מי הוא אשר ישפוט את החוטא הלא בודאי הוא בעצמו שופט משפטו ואיך לא תיראו מפניו אם הוא הבעל דין והדיין

"אם יחטא וגו'" - ורצה לומר ומה כשהאדם חוטא לחבירו שקובל הוא לפני השופט ועושה משפט ולא היה אם כן נספה בלא משפט ועם כל זאת שופטו גם אלהים אם הטעה את השופט ויצא המשפט מעוקל

מצודת ציון

"ופללו יתפלל" - ענין משפט כמו (שם כא כב) ונתן בפלילים