מ"ג שמואל א א כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעל האיש אלקנה וכל ביתו לזבח ליהוה את זבח הימים ואת נדרו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּסְלִיק גַבְרָא אֶלְקָנָה וְכָל אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ יַת דְבַח מוֹעֲדַיָא וּלְשַׁלָמָא יַת נִדְרֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את זבח הימים" - (תרגום) ית דבח מועדיא

"ואת נדרו" - נדרים שנדר בין רגל לרגל היה מקריב ברגל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל האיש". גם עתה הגם שראו הנס שנעשה לאלקנה ע"י תפלתו במשכן ה' לא עלה איש מן העיר רק אלקנה וב"ב (כנ"ל ג): "לזבח". ופה לא נזכר להשתחוות כמ"ש למעלה (שם), שעקר השתחוויה היה בעבור התפלה על חנה ולא הוצרך עתה לזה (והשתחויה שהיה בעת ראית פנים לא הוצרך להזכיר): "ואת נדרו". מה שנדר הוא ביחוד בעבור שנפקדה

אשתו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"את זבח הימים" - מה שהיה רגיל לזבוח בכל שנה

"ואת נדרו" - מה שנדר כל השנה והוא בביתו הביאם לזבוח בעת עלותו

"ויעל" - כשבא עת עליתו עלה לזבוח