מ"ג שיר השירים ה ז
<< · מ"ג שיר השירים ה · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת׃
רש"י
"מצאוני השומרים" - נבוכדנאצר וחיילותיו
"הסבבים בעיר" - לנקום נקמתו של מקום
"נשאו את רדידי" - בית המקדש
"שומרי החומות" - אף מלאכי השרת שהיו שומרים חומותיה כענין שנאמר (ישעיהו סב) על חומתיך ירושלם וגו' הם הציתו בו את האור כענין שנאמר (איכה א) ממרום שלח אש וגו'אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
משל
(ז) ובבואה לפני שער העיר, מצאוה השומרים והכוה ונשאו את רדידה מעליה:===מליצה=== (ז)"מצאוני" ומדי צאתה לעזוב את חדרי שלמה, ר"ל בעת רצתה להפרד מן הגויה אל השפע הנבואיית. מצאוה שומרי העיר, ר"ל הכחות המעמידים חיי הגויה, שלא יכלה עוד לעבור מהם כמקדם ולגנוב דעתם, כי כבר היתה תחת רשותם, והם הכוה ופצעוה שהכריחו את הנפש שתשאר עם גויתה ומדותיה ותאותיה הגשמיות עד שהשיבוה למסגרה בכל פעם ע"י מכות ופצעים שהם חולי הנפש ומכאוביה, (כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי), ושומרי החומות בכללם, שהוא מצד היותה קשורה בגויה ובחומה היא יושבת, נשאו את רדידי שהוא תכשיט ראשה, ר"ל שלא יכלה עוד להשכיל ולהשיג בדרך נבואיי שמשכיל בלא חומה ובלא מעצור, כי שבו השכלותיה מוגדרים ומצומצמים לפי ההשגה של שכל הנקשר בחומר. שמשיג השגה הדרגיית ע"י שהוא מוקף חומה דלתים ובריח, לא השגה פתאומית בלא גבול ותכלית:
אלשיך
ומצאוני השומרים הם האומות, "הסובבים בעיר" הוא העולם", הכוני פצעוני" בגלות בכל מקומות אשר נדחתי שמה. ומה שיכלו לי ולא שוה לי צלם אלהים שעל פני להטיל עליהם מורא, הוא כי"נשאו את רדידי מעלי" - הוא צלם אלהים החופף עלי - "שומרי החומות, " הם מלאכי חבלה הנעשים על ידי עונותי ונקראים שומרי החומות. כמאמרם ז"ל (בפירוש רש"י) על פסוק להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג כד), שהם מלאכי חבלה שומרי חומות גן עדן מליכנס נפש הבלתי ראויה:
או יאמר"נשאו" כו' לומר, מה שהכוני פצעוני הסובבים בעיר בגליות, הוא כי"נשאו" כו'. והוא מאמרם ז"ל (שבת פח א) שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ששים רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד ואחד מישראל, אחד כנגד נעשה, ואחד כו'. וכשחטאו, ירדו מאה ועשרים רבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. והנה כתבנו למעלה, כי היו השתי מיני עדי, שני מיני שפע מגין, אחד להגין ממלאך המות, ואחד להגין מן המלכיות. ואחרי כן מלאכי חבלה הסירו מעלינו אותו השפע והרדיד שהיה חופף עלי. והוא ככתוב אצלנו בביאור התורה כי ראה יתברך שאם לא היה מוריד אותו העדי מעלינו לא היה כח למלכיות להגלותנו והיתה מתבטלת עצת אברהם שהסגירנו למלכיות בל נאבד בגיהנם. וזהו אומרו פה שהכוני פצעוני הגולים אותי, הוא על כי"נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות", הם מלאכי חבלה אשר פרקום, ונשארתי משועבד למלכיות:
וכל זה למוד נחמד ונעים לכל אשר הוא יהודי, אם יראה שאחרי שובו בתשובה יבואו עליו צרות רבות ורעות, בל יקוץ ויאמר חלילה האם זו תשובה וזהו שכרה, כי הלא יהיה על אשר איחר מלשוב, או למרק כל חלאת הנותרת, כנודע מהעונות אשר תשובה ויום הכיפורים תולין וייסורין ממרקין (יומא פו א), או על ביטול תורה (ברכות ה א) וכיוצא. ואדרבא אז יאות לו לידבק יותר בקונו בחשק עצום ורב, למען יכמרו רחמיו יתברך להקל מעליו. או מי יודע אם מנסהו ה', לראות אם יקוץ בתוכחתו, ואם בתם לבב יקבלו אשריו ואשרי חלקו. והוא מאמרנו במקראי קדש אלה, כי אחר שקמתי ופתחתי לדודי בתשובה, עם היות שדודי חמק עבר כי הסתיר פניו ומצאוני רעות רבות, לא אצתי מרועה אחריו, כי בדבר הזה נפלינו מכל גויי הארץ עובדי גילולים הבועטים בהבליהם בצר להם, כמפורש עוד בכתובים הבאים בס"ד, כי ידעתי כי לא כצורנו צורם:מדרש רבה
מצאוני השומרים הסובבים בעיר זה (עזרא ה') תתני פחת עבר נהרא. וחבריו הכוני פצעוני (שם ד') כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם. נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות חומותיה של ירושלם. אמר רבי אבא בר כהנא: לשעבר הייתה נבנה החומה אבן שמנה אמות ואבן עשר אמות (מ"א ז' י') ברם הכא (עזרא ה') הוא מתבנא אבן גלל ואבן דגולגל. דבר אחר: מצאוני השומרים שבטו של לוי, דכתיב בהו: (דברים ל"ג) כי שמרו אמרתך הסובבים בעיר, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער הכוני פצעוני, היך מה דאת אמר: (שם) והרגו איש את אחיו. נשאו את רדידי מעלי זה הזין. תני ר' שמעון בן יוחאי: זין שנתן להם לישראל בחורב, שם המפורש היה חקוק עליו, וכיון שחטאו נטל מהם. כיצד נטל מהם? ר' איבו אמר: מלאך ירד וקלפו. ורבנן אמרי: מאליו היה נקלף. שומרי החומות שומרי חומותיה של תורה:
<< · מ"ג שיר השירים · ה · ז · >>