פתיחת התפריט הראשי

מ"ג שיר השירים ד יב

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גן נעול" - על שם צניעות בנות ישראל שאין פורצות בעריות

"גל נעול" - יש לפרשו לשון מעין כמו (יהושע טו) גולות עליות ויש לפרשו לשון שער והיא ל' ארמי בתלמוד טרוקו גלי

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה; גן נעול - נהר יוצא והוא קטן וכמוהו גלות עליות וגלות תחתיות:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(יב) מוסיף "גן נעול" כי איש לא ידעה:

מליצה:

(יב) "גן נעול". עתה יביט על הנפש כי בתולה היא ולא הוטמאה מאלהי נכר שהם כח היצר המתעורר והמתאוה אשר יזנו הנפשות אחריהן ויחללו קדושתן, אמר שהיא כגן נעול שלא בא זר בתוכו, והגל שבו יקרבו אל המעין נעול, והמעין והמקור בעצמו חתום, ר"ל שלא קרבו אליה הזרים האלה לא במחשבה ולא במעשה, כי מקורה חתום בחותם האלהות והקדושה כמו שהיתה בהיותה במעון קדשה:

מדרש רבה (כל הפסוק)


יב.

גן נעול אחותי כלה רבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הי,ם ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים, והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו, ואומרים: כבר זנו בנותיו של מלך. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמאי יפקון לקמפון. בא וישב עליה בפרוזדור, אמר להן: בנותי, כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן?! מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו. קרא לחתנו, אמר לו: למי את עשוי חתן ? אמר לו: אני חתנך הראשון לבתך הגדולה. אמר לו: זה מה הוא? אמר לו: זה חותם שלי וזה סימנטרין שלי. וכן לשני. באותה שעה אמר המלך: בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם, חייכם אני עושה בכם דינין. כך הן האומות, לפי שהיו מונין לישראל ואומרים: (שמות א') ויעבידו מצרים את בני ישראל אם בעשותן הן מכריחין כל שכן בגופן ובנשותיהם! באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אחותי כלה גן נעול. מהו גן נעול? אמר הקב"ה: גנתי נעולה והיא מתגניא. אמר רבי פנחס: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון, ואמר: צא וצור אותן בכל קטורים של אבותן. עיקר אבותיהן למי היו דומין? לגדולי המשפחות, הדא הוא דכתיב: לראובן (במדבר כ"ו) משפחת הראובני. אמר ר' הושעיה: ראובן הראובני, שמעון השמעוני. אמר ר' מרינוס ברבי הושעיא: הא כמה דתימר: ברוני סברוני סיבוי. רבי הונא בשם ר' אידי: ה"א בראש התיבה ויו"ד בסופה י"ה מעיד עליהם שהם הם בני אבותיהם. אמר ר' פנחס: גן נעול אלו הבתולות. גל נעול אלו הבעולות. מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם ר' נתן: גן נעול גל נעול שתי פעמים. למה? אלא שתי ביאות לאשה כדרכה ושלא כדרכה. רבי הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה. לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קורין לראובן רופוס, ולשמעון לא היו קורין לוליני, וליוסף לסטים, ולבנימן אלכסנדרא. ולא שנו לשונם להלן כתיב: (בראשית י"ד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. וכאן כתיב: (שמות ה') אלהי העברים נקרא עלינו. וכתיב (בראשית מ"ה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר: (שמות י"א) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו. את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש, ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו. ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה, שנאמר: (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית ויקוב בן האשה הישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהם אלא זו ופירסמה הכתוב. אמר ר' אבא בר כהנא: שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, וכל הנשים נגדרו בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל הזכרים בזכותו. רבי פנחס בשם ר' חייא: כדאי הייתה גדירת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים. מה טעם? גן נעול אחותי כלה מה כתיב בתריה? שלחיך פרדס רמונים. תני ר' שמעון בן יוחאי: לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה, והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל. והלך הלוקח ונזדרז, וחפר בה ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה. התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס המלכים, התחילו המצריים נחנקים ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: (שמות י"ג) ויהי בשלח פרעה. אמר ר' יונתן: לאחד, שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה. ר' יוסי אומר: לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים, שדה ושדות. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה:

דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים דמייה לפרדס רמונים, לישן בני נש הוא: מה שלח פלוני לארוסתיה? רמונים. ר' חנינא ור' סימון חד אמר: היא הכניסה לו שלוש עשרה והוא הכניס לה שלוש עשרה. היא הכניסה לו שלוש עשרה, מה שמפורש בואלה שמות: (שמות כ"ה) וזאת התרומה [וגו']: זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים אבני שהם ואבני מלואים והוא הכניס לה שלוש עשרה, מה שמפורש ביחזקאל: (יחזקאל ט"ז) ואלבישך רקמה. (י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: (יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרונֵךְ: (יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּראשֵׁךְ: (יג) וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שישי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאד מְאד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה: (יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּויִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוהים: ר' סימי אמר: פורפירא תרגם עקילס אפליקטא (שם) . ואנעלך תחש, תחת עורות תחשים. ואחבשך בשש תחת שש ועזים. ואכסך משי. ר' איבו אמר: עשאן ממש בעולם. ור' יהודה בר' סימון אמר: הקיפן ענני כבוד, היך מה דאת אמר: (שמות י"ג) לא ימיש עמוד הענן. ואעדך עדי, זה זיין. תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: זיין שנתן להם בחורב שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהן. וכיצד נוטל? ר' איבו אמר: מאליו היה נקלף. ורבנן אמרין: מלאך ירד וקלפו. (יחזקאל ט"ז) ואתנה צמידים על ידיך, אלו שני לוחות הברית שחקוק עליהם עשרת הדברות, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה וגו'. רביד על גרונך, אלו דברי תורה, כמה דאת אמר: (משלי ו') קשרם על לבך תמיד. ואתן נזם, זה נזר הקדש. ועגילים על אזניך, זה הציץ. דתנינן: הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן. ועטרת תפארת בראשך, זו השכינה, היך מה דאת אמר: (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה'. וכתיב: (מיכה ב') ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ואילין תלתי אחרנייאתא מה אינון? (יחזקאל ט"ז) ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם בגוים כפרים עם נרדים. רבי הונא אמר: היא הכניסה לו שלושה עשר והוא הכניס לה שישה ועשרים, כדרך חתן להיות כופל כתובה של כלה. רבי אחא אמר: היא הכניסה לו כלים ובשמים והוא הכניס לה כלים ובשמים. כלים על ידי משה ובשמים ע"י שלמה, הדא הוא דכתיב: (מלכים א' י') ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד, ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב, אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. רבי סימון אמר: היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שלחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. ואיזה זה? זה הבאר. מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר? רבי יוחנן אמר: מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן. דאמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן, היו אומרים: (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן. רבי לוי אמר: מן האשכול, על שם: (שם י"ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד. אפשר כן? אמר רבי אבא בר כהנא: פירות היו גסין באותה שעה. ורבנן אמרין: ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל. תני ר' ישמעאל: עדיין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שלוחיך, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. איזה זה? זה הנחל, דכתיב: (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו', ועלהו לתרופה. מהו לתרופה? אמר רבי יוחנן: לתרפיון מציץ עליה ותרף מזוניה. רב ושמואל חד אמר: להתיר פה של מעלן. וחד אמר: להתיר פה של מטן. ר' חנינא ור' יהושע בן לוי חד אמר: להתיר פה אלמים. וחד אמר: להתיר פה עקרות: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שילוחיך, עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. איזה זה? זה אליהו זכור לטוב. דתנינן תמן: משפחת בית צריפה הייתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע. ועוד אחרת הייתה, ורחקוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. ר' יהודה אמר: לקרב אבל לא לרחק. ר' שמעון אמר: להשוות את המחלוקות. וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים וגו':