<< · מ"ג עמוס · ד · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא שבתם עדי נאם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם וּבְאַפְּכֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַֽחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

שְׁלָחֵית בְּכוֹן מוֹתָא כַּד בְּאוֹרַח מִצְרַיִם קְטָלֵית בְּחַרְבָּא עוּלֵימֵיכוֹן עִם שְׁבִי סוּסְוַתְכוֹן וְאַסְקֵית סְרוּת מַשִׁרְיָתֵיכוֹן וּבְאַפֵּיכוֹן וְלָא תַבְתּוּן לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בדרך מצרים" - כדרך ששלחתי עליכם במדבר בצאתכם ממצרים

"עם שבי סוסיכם" - שיהרגו גם הסוסים

"ואעלה באוש מחניכם" - ריח פגריכם מבאיש באפכם העליתי אותו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עם שבי" - כמו ושבי וכן עם יפה עינים (ש"א שמואל א טז)

"באש" - ענין סרחון

"מחניכם" - חבורת אנשים קרויים מחנה

"ובאפכם" - מל' אף וחוטם 

מצודת דוד

"ואעלה באש מחניכם" - אנשי המחנה שירדו מצרימה שמתו בדבר ונהרגו בחרב היו מושלכים ע"פ השדה ועלה מהם סרחון רב והסרחון עלה באפכם כי כשהלכו שוב למצרים לשבור בר עברו דרך עליהם ועלה הסרחון באפם

"בדרך מצרים" - כשהלכו בחוריכם רוכבי סוסים לרדת מצרימה לשבור בר כי שם יש הרבה תבואה הנה בדרך מהלכם שלחתי בהם הדבר וקצתם נהרגו בחרב הלסטים ושבו הסוסים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שלחתי בכם דבר", תקע בשופר פעם רביעית ששלח בהם דבר בעת שהלכו "בדרך מצרים", שמבואר בהושע כי רבים מעשרת השבטים הלכו בעת ההיא למצרים מפני חמת המציק ושם שלח ה' בהם דבר כמש"ש מצרים תקבצם מוף תקברם, וגם אז בדרך זה "הרגתי בחרב בחוריכם" כי מלך אשור בא עליהם מדרך והרגם בחרב (כמש"ש כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי וכו' יפלו בחרב שריהם וכמש"פ שם), וע"י שנהרגו בחרב הם "עם שבי סוסיהם, אעלה באש (של) מחניכם" שיבאשו הפגרים של האדם והסוסים הנופלים בשדה, "ובאפכם", והבאשה זאת תעלה גם באפכם, שעי"ז נתהוה דבר שנתפשט גם בא"י, ובכ"ז "ולא שבתם עדי" ועם לא יחרדו:

ביאור המילות

"באש מחניכם". שם, ומחנה קרויה בעת שהם חונים בשדה המלחמה, וע"כ הוסיף "ובאפכם", שמשם תבא הסרחון גם לאפכם בערי מושב:
 

<< · מ"ג עמוס · ד · י · >>