מ"ג משלי ל יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דּ֤וֹר ׀ חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮
וּֽמַאֲכָל֢וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו
לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ
וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם׃
רש"י
"מתלעותיו" - שניו הפנימיות
"ומאכלות" - סכיניםרלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"דור חרבות" - אף אם הדור ההוא שניו דומים לחרבות ומתלעותיו למאכלות, לאכול בהם את העניים לכלותם מן הארץ ולהשחית את האביונים מבני אדם, ר"ל אוכלים בכל פה ומשחיתים אביונים עד כי לא יחשבו מן בני אדם, וגדלה אם-כן רעתם עד מאוד, ואף אם כל אלה בהם, עם-כל-זה אל תלשן ביניהם.
מצודת ציון
"חרבות" - מלשון חרב.
"ומאכלות" - סכינים, כמו (בראשית כב): "ויקח את המאכלת".
"מתלעותיו" - הם השינים הפנימים, וכן (איוב כט): "מתלעות עול".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דרך הפשוט
(יא-יג-יד) "דור" אשר "אביו יקלל", שכמו שהמלך בזה את יולדיו והורידם מכסאותם כן נהגו אחריו כל העם להבזות יולדיהם, וכן הוא "דור טהור בעיניו" הגם שלא רוחץ מצואתו ועושים כל התועבות, והם "דור אשר רמו עיניו" בגאוה וגאון דרך רע, והם "דור אשר חרבות שניו לאכל עניי הארץ" בענין שהם רעים וחטאים בין למקום בין לבריות בין במעשים בין במדות, וע"כ הענישם ה', כי.
ביאור המילות
"שניו, מתלעתיו". בהשנים תאחז החיה את הטרף, ובהמלתעות תאכלהו: