פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֣ם בְּ֭מַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָ֑עַר
  אִם־זַ֖ךְ וְאִם־יָשָׁ֣ר פׇּעֳלֽוֹ׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם במעלליו". הנה אע"פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ' קרא האיש הזה נער לא מלך ר"ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו", יש הבדל בין פעל ובין מעלל, המעללים הם הפעולות התלויות בתכונות נפשיות, כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים וכדומה, אמר אם תראה פעל ועסק מן הנער, ולא ידעת להכיר באיזה אופן פעל זאת, ורוצה אתה ג"כ לידע מזה מהות הנער וענינו לעתיד, תוכל להכיר זה ע"י תכונותיו ומדותיו, למשל משה הרג את המצרי ואמר לרשע למה תכה רעך, ועדיין לא נודע אם עשה זאת מאהבת הצדק והיושר או מתכונת הנקמה והגאוה וכדומה, הקדים שם לספר מעלליו ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, שזה מעלליו ותכונותיו הנפשיים, שלא לבש גאה וגאון בהיותו בחצר המלך, רק יצא אל אחיו, והיה כאחד מהם, וראה והשתתף בסבלותם, שזה מורה ענותו ורחמנותו וטובו, ונודע כי המשפט שעשה בהמצרי היה מצד ישרו ואהבת צדק, וכן יוסף שהביא דבת אחיו, הקדים לספר תכונותיו שהיה רועה עמהם בצאן והיה נער את בני בלהה נכנע להם, משרת אותם, בלתי מתגאה, בלתי שונא להם, והיה הבאת הדבה מאהבתם כדי שיוכיחם אביהם, "וע"י מעלליו נכר פעלו שהיה זך וישר":


ביאור המילות

"מעלליו, פעלו", ההבדל בין מעלל ובין מפעל מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות כמ"ש (תהלות כ"ח):

" אם זך ואם ישר", זך הוא דבר הנקי מפסולת ותערובות ושמרים. כמו לבונה זכה, שמן זית זך, ר"ל נקי מתכונות רעות גופניות, וישר הוא הפך העול והעקש, ושרשו בבינה כמ"ש בכ"מ. וזך הוא בפעולות הצומחות מכח המדות ששרשם בחכמה. עי' איוב (ח' ז'), ולקמן (כ"א ב' ושם י"א):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם במעלליו וגו'" - ר"ל, גם הנער בשנים, אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצוות אנשים מלומדה, מ"מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר, כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת.

מצודת ציון

"במעלליו" - במעשיו, כמו (איכה א): "אשר עולל לי".

"יתנכר" - מלשון נכר וזר.

<< · מ"ג משלי · כ · יא · >>