פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משלח מביש אמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חׇכְמָ֑ה
  וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונער משולח" - (ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו מביש אמו ישמעאל על שהיה רשע גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגו') (בראשית כא)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שבט ותוכחת". השבט והתוכחת יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלמות המדו' ובזולתו אין לו דרך להגיע אל החכמה אך הנער שהוא משולח לרצונו הוא נעדר המוסר והחכמה והוא בזה מביש אמו לרוע עניניו עם שאליה ייוחס הרבה מרוע תכונותיו כי יאמרו האנשים כי היא סבבה זה עד שלא תקנתהו מוסר בקטנותו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שבט ותוכחת יתן חכמה", אם מכה את הנער "בשבט", ומוכיחו "בתוכחת" השכל, זה ילמדנו לקבל חקי "החכמה", כי בתוכחה לבדו לא יפעל על לב נער שציוריו רעים כנ"ל, אבל "הנער המשלח" ואינו מיסרו, יפריע חקי החכמה ולבסוף "מביש אמו" על שלא חנכתו כראוי:


ביאור המילות

"תוכחת". הוא בנחת. וזה הבדלו מן מוסר שהוא בשבט.

"ומשלח", שהוא חפשי בלי עוצר בעדו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שבט ותוכחת" - שבט מוסר והתוכחה, כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים; אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת, יישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו, כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם, אם-כן הוא גורם לבייש את אמו, כי לא נמצא בו חכמה.

מצודת ציון

"משולח" - נעזב אל רצון עצמו כמו קן משולח (ישעיהו טז)

<< · מ"ג משלי · כט · טו · >>