מ"ג משלי כז ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת
וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כׇּל־מַ֥ר מָתֽוֹק׃
רש"י
"כל מר מתוק" - כל דבר מר מתוק לה ויש לפותרו בתלמוד תורה [ס"א: בתלמיד חכם] המראה את עצמו כשבע שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש
"תבוס נופת" - אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו והמתאוה לה אפי' דברים הבאים לו במרירות וביגיעה הם מתוקים לורלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תבוס" - ענין רמיסה, כמו (תהלים ס): "יבוס צרינו".
"נופת" - ענין הזלה והתכה, וכן (תהלים יט): "ונופת צופים". ותחסר מלת צופים, והוא מובן מעצמו.
מצודת דוד
"תבוס" - בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים.
"כל מר" - כל דבר מר נחשב לה למתוק.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •