פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למי אוי למי אבוי למי מדונים [מדינים] למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מדונים [מִדְיָנִים] לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֢י אֲב֡וֹי
  לְמִ֤י מדונים מִדְיָנִ֨ים ׀ לְמִ֥י שִׂ֗יחַ
לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם
  לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למי אוי למי אבוי" - לשון צעקה ויללה

"למי מדינים למי שיח" - למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע

"למי חכלילות עינים" - מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למי" נזק והפסד, "ולמי" ריב וקטטה וקינה ונהי, "ולמי" מכאוב ופצעים בלי סבה תחייב זה אבל בחנם, "ולמי" ימצא האודם בעינים והפסדם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למי אוי למי אבוי", אם תשאל "למי אוי"? אשיב לך "למי אבוי" שהוא תאוה וחשק המתאוה, מי שי"ל אבוי ותאוה, לו אוי, ואם תשאל "למי מדנים?" שהם דינים וטענות, אשיב לך "למי שיח", גדר השיח הוא הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו, המרבה שיח מרבה מדנים וריב, ואם תשאל "למי פצעים חנם?" אשיב לך למי אשר לו "חכלילות עינים", ואם תשאל מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך.


ביאור המילות

"אבוי". שרשו אבה, התאוה והחפץ.

"שיח" הוא הדבור הנפלט בלא שכל (איוב ז'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"למי אוי" - למי מיוחד צעקת אוי ואבוי, והם צעקת יללה.

"מדינים" - דין ומריבה עם אנשים.

"שיח" - ר"ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר.

"פצעים חנם" - דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו, וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם, כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה, כי היה מבולבל ביינו.

"חכלילות עינים" - אדמימות עינים מרוב שתיית היין, והוא דבר גנאי.

מצודת ציון

"שיח" - ענין דבור, כמו (תהלים קד): "יערב עליו שיחי".

"פצעים" - מכות המוציאות דם, כמו (שמות כא): "פצע תחת פצע".

"חכלילות" - אדמימות, כמו (בראשית מט): "חכלילי עינים מיין".

<< · מ"ג משלי · כג · כט · >>