מ"ג משלי יט כז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חַדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲֽדַל־בְּ֭נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר
לִ֝שְׁג֗וֹת מֵאִמְרֵי־דָֽעַת׃
רש"י
רלב"ג
"חדל בני". המנע בני לשמוע חכמת המוסר תמיד, באופן שתשגה בה יותר מאמרי דעת, כי אין ראוי לאדם שיאבד זמנו בחקירותיה, כמו שביארנו בפרשת בראשית, אבל ראוי שתשגה תמיד באהבת אמרי דעת, אחר שתגיע מהמוסר דבר ראוי ומספיק להיות הצעה לקנין החכמה:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"חדל בני וגו'" - לפעמים ימצא מסית לשגות מאמרי דעת בראיות כוזבות, ויפתח אמריו במוסר השכל למען יאמינו בו עד כי ישוב להדיח מאמרי דעת. ואמר חדל בני לשמוע המוסר של הבא להסית לשגות מאמרי דעת, ולא תאמר את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, כי תהיה נלכד בפתויו.