מ"ג משלי יט ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֤ם בְּלֹא־דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא־ט֑וֹב
  וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם בלא דעת נפש לא טוב" - אין טוב לאדם שהוא בלא תורה

"ואץ ברגלים חוטא" - החוטא רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו ורבותינו פירשו גם בלא דעת בכופה את אשתו לתשמיש המטה בעל כרחה

"ואץ ברגלים חוטא" - זה הבועל ושונה ד"א זה המהלך על גבי עשבים בשבת

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם בלא דעת". גם בסבת העדר הדעות יהיה רצון האדם ותאותו אל מה שהוא לא טוב ומי שהו' מהיר ללכת אל התאוות ההם הוא חוטא:

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יט ב): "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא."

לפי שדיבר (בפסוק הקודם) על מעלת התמימות, ואמר "טוב רש הולך בתומו", לימד דעת בעניין התמימות ואמר, כי אף על פי שיהיה האיש תמים במידותיו, ותיקן את כוח המתאווה מכל טבע מעוות, צריך הוא ללמוד דעת וחכמה להסיר מכשול ממעשיו. גם, כי אין חשיבות לנפש בלא דעת, על כן אמר נפש לא טוב.

ואמרו [רבותינו] ז"ל, כי מי שלא למד חכמה ותורה - לא יצליח בידו קיום המצוות על אופניהם ועל תכונתם, והוא דומה לעבד אשר ציווה לו המלך לחפות לו חלוק והוא לא חיפת חלוק מימיו, וכעס המלך על פעולתו כי לא ישרה בעיניו (תוספתא ברכות ו כג)..

וכבר הקדמנו לך (לעיל יא ג) בעניין התום והיושר, כי ייקרא תמים השלם במידות, כי אין בנפשו מום ומידה מגונה, ואף על פי שלא למד חכמה; אך לא ייקרא ישר זולתי חכם לב המכיר את היושר.

ואץ ברגליים חוטא - לא איש אשר לא למד חכמה לבדו יחטא במעשיו, אבל גם האיש היודע דעת, הוא אץ ברגליים - חוטא. ועניין אץ ברגליים, שימהר לעשות העולה על רוחו בלא מחשבה ועיון. והנה, לב האדם קצר והמשוגה מצויה בו, על כן צריך האדם להקדים לפעולותיו מחשבה, ולהתבונן בינה בכל דבר במיתון בטרם המעשה (ע' לעיל טז כ).

וייתכן לפרש גם בלא דעת נפש לא טוב - לא טוב שלא יידע האדם ערך נפשו והשגתו בעבודת השם יתברך, אך צריך לחפש דרכיו ולחקור תמיד. ואף על פי שהוא תמים במידותיו, יפשפש במעשיו בכל עת, אולי כוונתו רצויה ומעשיו אינם רצויין. על כן יחקור ויידע ערך נפשו בחכמה והשגתה וזריזותה בעבודה, וייזהר באשר התעלם, ויתקן את אשר עיוות, וישתדל להשיג באשר קיצר.

ואמר איוב: (איוב ט כא): "תם אני, לא אדע נפשי, אמאס חיי", ביאור העניין - שלם אני במידותיי, ומשלתי בתאוותי, ותיקנתי כוחי המתאווה, וידעתי כי לא אחטא מתכוון ולא אטה מדרך שכלי ללכת אחרי תאוותי, אבל אינני מכיר ערך נפשי והשגתה, כי אולי מקוצר שכלי ולפי מיעוט השגתי במעשיי וזריזותי בעבודה, רבו פשעיי; על כן באה אליי הצרה הזאת, כי ידעתי משפטי השם יתברך אמת, צדקו יחדיו. על כן אמאס חיי - על היותי תמים במידותיי ועל כוונתי לטובה, ולא אדע פשעיי, ולא אבין לעוונותיי לשוב מהם ללכת במסילת ישרים.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


גם "בלא דעת נפש", וגם אם אינו חוטא מן הדרך ע"י כסילות רק ע"י חסרון דעת, "שנפשו היא בלא דעת", ג"כ "לא טוב", וגם אם "ממהר ברגלים" מתוך הרגלו ועי"כ תועה מן הדרך, ג"כ חוטא:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם בלא דעת" - אפילו העובר עבירה בלא דעת וכוונה, מ"מ בודאי לא טובה נפשו, כי לא יאונה לצדיק כל און.

"ואץ" - הממהר ברגלים ללכת אל המקום אשר נשאו לבו, הנה לחוטא יחשב, כי מהראוי להתבונן תחילה פן יבא מזה דבר פשע.

מצודת ציון

"ואץ" - ענין מהירות, כמו (יהושע י): "ולא אץ לבא".

<< · מ"ג משלי · יט · ב · >>