מ"ג משלי יט א


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ
  מֵעִקֵּ֥שׁ שְׂ֝פָתָ֗יו וְה֣וּא כְסִֽיל׃


רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"טוב רש הולך בתומו". טוב האיש העני שהוא הולך בתום וביושר ממי ששם כסלו בעשרו ולזה הוא מעקש דרכיו כי הוא בוטח בעשרו שיכסה על מומיו וכאילו באר בזה צד אחר אשר בו העושר סבת הרעות לקצת העשירים או ירצה בזה שטוב העני הולך בתומו בעיון מן העשיר שהוא עקש דרכיו במושכלות או הוא כסיל ורמז בזה אל ב' מיני הסכלות שהאחד מהם הוא קנין הדעות הנפסדות והשני הוא העדר והנה באר בזה כי טוב העוני עם החכמה מהעושר עם הסכלות כמו שנתבאר בספר קהלת:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"הולך בתומו" - שאינו מרמה בפיו לאסוף הון, והרי הוא בעניו.

"מעקש" - ממי שהוא מעקש בשפתיו לרמות בני אדם, והוא הלא לכסיל יחשב, כי לא יצליח בה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"טוב רש, טוב" יותר מי שהוא "רש" עד שהכל רואים רישו החיצוני, אבל הוא "הולך בתמו", בלתי מתמוטט מצדקתו וכפיו כן לבו, שזה יש לו עושר נפשי פנימי, ממי "שהוא כסיל" בפנימותו, שהתאוה מושלת עליו ושוללת ממנו הון החכמה והוא רש בפנימותו, והוא "מעקש שפתיו" ומסתיר מה שבלבו, ובשפתיו יעקש דרכו הפנימי כאילו הוא אוהב חכמה, ר"ל טוב רש בגוף ועושר בנפש מן ההפך:

ביאור המילות

(א-ב) "כסיל, בלא דעת". כבר התבאר שהכסיל יש בו דעת רק שהתאוה מושלת עליו.

"אץ", הממהר: