פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ
  וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רוח איש" - רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה

"יכלכל מחלהו" - אין כחו סר מעליו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

רוח איש - הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי' נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ' לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רוח איש יכלכל מחלהו", הרוח הוא הנושא את הגויה, וגם אם י"ל חולי בגויה גדול כח הרוח לכלכל את המחלה, ויתן לו כח לסבול ולהחליף אומץ, אבל אם "הרוח נכאה" שהוא חולי הרוח "מי ישאנה", שאז יגע החולי גם בגויה כמ"ש ורוח נכאה תיבש גרם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רוח איש" - רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף, כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו. אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון, מי ישאנה? כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה, כי אם היא את הגוף.

מצודת ציון

"יכלכל" - ענין סבלה והחזקה, כמו (מלכים א ח): "השמים וגו' לא יכלכלוך".

"מחלהו" - מלשון חולי.

"נכאה" - שבורה.

<< · מ"ג משלי · יח · יד · >>