פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים
  וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עטרת זקנים" - כשרואים בני בניהם הולכין בדרך טובה

"ותפארת בנים אבותם" - כשאבותיהם צדיקים היא תפארת הבנים

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עטרת זקנים". כי האהבה הדמיונית תמשך אליהם אך אין הענין כן באבות כי אין האהבה עולה כל כך לאבי האב אבל תפארת בנים היו אבותם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עטרת זקנים בני בנים", האדם קיים באיש מצד נפשו, וקיים במין מצד גופו, ומצד שהוא קיים במין מתעטרים הזקנים בבני בנים, שהגם שהזקנה היא העדות שקרוב לחלוף מן העולם, ישארו בני בניו תמורתו, "והבנים יתפארו בזכות אבותם" שבזה הם קיימים באיש וצדקתם עומדת לבניהם אחריהם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בני בנים" - אף בני הבנים ישימום עטרה לראשו להתפאר בהם, אם הגונים הם. אבל הבנים, אין דרכם כי אם להתפאר באבותם, כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם, ולזה עיקר התפארם באביהם.

<< · מ"ג משלי · יז · ו · >>