פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּרׇב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ
  וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברב עם" - שהצבור זכאים הדרת הקב"ה הוא

"ובאפס לאום" - כשאינם דבקים בו

"מחתת רזון" - חסרון רזנותו הוא כביכול נותן מכבודו לאלהי נכר ומשליט את האומות על בניו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברב עם". הדר המלך הוא כשיהיה לו רבוי עם כי בם יתחזק כנגד הקמי' עליו ואולם בהעדר העם ממנו יש לו מחתה שיהיה לו רזון וכחש בקום עליו אדם להלחם בו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון", הקיבוץ שיש להם מלך נקרא עם, (שזה ההבדל בין גוי ובין עם), והקיבוץ שיש להם דת מיוחד נקרא לאום, ורוזנים הם, שרי העצה, ויש הבדל בין רוזן ויועץ, שהיועצים הם בעניני מדינה ועצתם גלויה, והרוזנים הם בענינים נסתרים ותחת פקודתם הוא ג"כ עניני הדת וחקיה, כמ"ש ורוזנים יחוקקו צדק, והדרת מלך הוא ע"י רוב עם, שיש הבדל בין הוד והדר שההדר הוא ההדר החיצוני בכל דבר לפי ענינו, וכפי רוב העם יגדל הדרת המלך. אבל "הרזון" הממונה על חקי הדת גם כשיש עם אם "אפס לאום" שאין בעלי דעת י"ל "מחתה", כי לא יפעל מאומה:


ביאור המילות

"עם, לאום", העם הוא הקיבוץ שי"ל מלך, שזה ההבדל בין עם ובין גוי כמ"ש (בישעיה א' ד'), והלאום הוא הקיבוץ שי"ל דת המיוחד (כמ"ש ישעיה י"ז, תהלות ב' א'), והמלך צריך לעם, "והרזון" צריך ללאום, ורזון משם רוזנים, (שבא על היועצים ברז וסוד ביחוד בעניני דת, כמ"ש כ"פ, וכן פי' איפת רזון (מיכה ו'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברב עם הדרת מלך" - הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר איתו.

"ובאפס" - וכשאין עמו עם רב, אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו; והוא למשל לומר: הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה, ואם מועטים המה - אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום.

מצודת ציון

"ובאפס" - ענינו כמו באין, וכן (ישעיהו מה): "אפס בלעדי".

"לאום" - אומה.

"מחתת" - שבר ופחד.

"רזון" - ענינו כמו שר, וכן (שופטים ה): "האזינו רוזנים".

<< · מ"ג משלי · יד · כח · >>