פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בז לרעהו חוטא ומחונן עניים [ענוים] אשריו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּז לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא וּמְחוֹנֵן עניים [עֲנָוִים] אַשְׁרָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בׇּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א
  וּמְחוֹנֵ֖ן עניים עֲנָוִ֣ים אַשְׁרָֽיו׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בז לרעהו חוטא". הנה מי שהוא מבזה האנשים עד שיגיע מרוע תכונתו שיבזה גם לרעהו הוא חוטא ומאושר מאד מי שהוא חונן ומשגיח על העניים והשפלים:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בז לרעהו" - המבזה לרעהו הוא חוטא.

"ומחונן" - המראה לענוים חנינה ואהבה, אשרי לו.

<< · מ"ג משלי · יד · כא · >>