פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בׇּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב
  וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש תבונות יחריש" - כשמבזהו החסר לב כמו שאול דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (שמואל א יא)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בז לרעהו" . האיש שהוא חסר לב הוא המבזה רעהו שהוא חסר לב כמוהו בשיחשוב עצמו לחכם ורעהו סכל ואולם איש תבונות אינו מבזה אח שהוא רעהו אבל יחריש כשידבר לשמוע דבריו ואע"פ שאינו אומר דבר שלא ידע אותו הנה לכבודו ישמע דבריו ואע"פ שאין תועלת בדבריו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בז לרעהו חסר לב", ולקמן (י"ד כ"א) בז לרעהו חוטא, וכ"א נלמד מענינו, שם מדבר שמבזהו בלא סבה וזה חוטא נגד חקי החכמה, ופה מדבר אם רעהו בזה אותו תחלה שבזה אינו חוטא רק שהוא נגד חקי הבינה, כמ"ש (י"ד כ"ט) ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת, והאוילים הם חסרי לב כמ"ש ואוילים בחסר לב ימותו, שאין להם כח המושל ברוחם, ואין מתנהגים ע"פ התבונה להבין דבר לאשורו כי מסתפקים גם בעניני הבינה, שהיא תחייב להאריך אף ושלא לבזות תיכף, ועל זה אמר "ואיש תבונות יחריש", אף במקום שהיה לו לענות על בזיונו שזה גדר החרישה והבדלו מן נרדפיו:


ביאור המילות

"יחריש". כבר התבאר ישעיה (מ"ב י"ד) שהחרישה הוא הפך הענוה והתשובה, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בז" - המבזה לחבירו הוא חסר לב.

"ואיש" - אם מי שמבזין אותו הוא איש תבונות, אז יחריש ולא יענהו על כל דבריו, ולא יחוש לדברי חסר-לב.

מצודת ציון

"יחריש" - ישתוק.

<< · מ"ג משלי · יא · יב · >>