פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו
  וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמחה לאיש במענה פיו" - כמשמעו ע"י מענה רך ודבור נחת הבריות אוהבים אותו ורבותינו דרשוהו על בעלי גירסא אם מוצאים בפיה' מענה אז תתקיים בם וישמחו

"ודבר בעתו מה טוב" - שואלים בהלכות הפסח ובהלכות החג בזמנו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו אבן עזרא על משלי טו כב

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמחה לאיש במענה פיו". הנה ישמח האיש בדבור פיו כשיהיה לו לדבר אל המלך או אל הגדול ואמנם היה ראוי תחלה שישתדל שיהי' דבורו בעתו הראוי בשיקדי' לו מה שראוי לקדום כי דבר בעתו מה טוב:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב", מי שחקי החכמה ערוכים על שפתיו עד שבעת ישאלוהו על דבר יוכל לענות תכף י"ל שמחה מזה, וידוע שפה רומז על החכמה, ואם יענה "דבר בעתו" בעת הצורך אל הדבר אז הוא טוב, כי יועיל בחכמתו בעת הצורך, וזה תכלית הטוב להועיל בעתו, וזה יותר מהקודם שהשמחה לו לבדו, כי בזה ייטיב גם לאחרים בעת הצורך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שמחה" - כל איש ישמח באמרי פיו, כי יומתק לו עצת נפשו. אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב.

ור"ל: אף אם לו יהיה עצת נפשו בהשכל, ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו, מכל-מקום אין כל העתים שוות, ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר 'לא עת עתה לעשות כזאת'.

מצודת ציון

"במענה" - ענין אמירה, כמו (משלי טז): "ומה' מענה לשון".

<< · מ"ג משלי · טו · כג · >>