פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב
  וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר־לָֽכֶת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אולת" - שמחה היא לחסר לב

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו כא): "יישר" - יבקש דרך ישר ללכת בה.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אולת שמחה". מי שהוא חסר השכל ישמח באולת והוא ההשתדלות בדבר בזולת הסבו' הראויות ואמנ' איש תבונ' יישיר ההליכה אל המבוקש כי הו' יבא בה בסבותיו הראויות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אולת שמחה לחסר לב", החסר לב הוא מי שאין בלבו כח המושל כלל לעצור בו ללכת בדרך ידוע, כמ"ש וגם בדרך שהסכל הולך לבו חסר וכו', ואמר בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב, כי הוא דומה כבהמה שג"כ אין לה כח מנהיג בפנים וצריך מכריח מחוץ להנהיגה בדרך, שהוא השבט, והוא הפך מן הנבון שבשפתיו תמצא חכמה והיא תנהיגנו, וכשהחסר לב ימצא אולת וספיקות ישמח בה, כי גם האוילים הם לבסוף חסרי לב כמ"ש ואוילים בחסר לב ימותו, אמנם "האיש תבונה", כבר יודע הדרך הישר על פי הבינה (שהישרות הוא בבינה כנ"ל) והוא "יישר לכת", א"צ מורה וסימנים על הדרך שהם ציוני החכמה כי מעצמו ילך ביושר מצד בינתו, ולא יטעה:

ביאור המילות

"חסר לב, איש תבונה", ע"ל (ט' ד'), וגדר הישר שישר בטבעו, כנ"ל (א' ג', ב' ז'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אולת" - כאשר יעשה חסר לב אולת, יחשב בעיניו לשמחה.

"ואיש תבונה" - ישמח כאשר ילך בדרך הישר.

<< · מ"ג משלי · טו · כא · >>