פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּ֭נִי לְחׇכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה
  לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אׇזְנֶֽךָ׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך". בני הקשיבה לחכמתי והט אזנך לתבונתי:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני לחכמתי הקשיבה", שהם חקי החכמה, שכבר התבאר שאין על חקי החכמה מופת רק הם מקובלים בקבלה וצריך שתקשיב אותם ותקבלם, "לתבונתי הט אזנך", והתבונה הוא מה שהאדם מבין אותם מדעתו ומוציא דבר מתוך דבר ע"י בינתו, הט אזנך לשקול אותם בפלס בינתך:


ביאור המילות

(א-ב) "חכמה, תבונתי, ודעת". עי' גדרם למעלה (סי' א'), ומזימות מורה על מחשבות עמוקות של חכמה (כנ"ל ב' י"א), והשפה ירמוז תמיד על הדעת כמו שיתבאר (לקמן י' כ'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בני לחכמתי הקשיבה" - עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה: בני! שמע להחכמה אשר למדתיך!

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך — עניין הפרשה הזאת לראות את הנולד, כי יש דברים בתחילתם מתוקים מדבש ונופת צופים ואחריתם מרים כלענה, והמינות המכונה באשה זרה אחת מהם, אסור ליהנות ממנה אפילו בדברי תורה, והלא אותו חכם הנתפש למינות כמו שאמרו במסכת ע״ז (דף יז:). ולפי שטבע האדם לרדוף אחר מתיקות היום ולא יחוש ממרירות מחר, על כן הוצרך שלמה בזאת הפרשה להזכיר החכמה והתבונה, ואמר: בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך:

מ"ג משלי · ה · א · >>