מ"ג מלכים א יט ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת [אחד] וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת [אֶחָד] וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אחת אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רותם" - ייניבר"א בלע"ז

"ויאמר רב" - (תרגום) סגי לי ארכא עד אימתי אנא מטריף כדין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (ד) מלת ויבא לא יצדק רק אם בא אל מחוז החפץ לא הנודד במדבר: "והוא". לבדו: "הלך במדבר דרך יום, ויבא". ר"ל ואז בא אל מחוז חפצו, כי אחר שהתרחק דרך יום מן הישוב היה במקום מגמתו, כי שם יתבודד עם האלהים:

"וישאל את נפשו". כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמנים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים ותעזוב את הלבוש החומרי המאפיל בינה ובין האור הבהיר, וז"ש "ששאל את נפשו", ר"ל לתועלת נפשו. והנה לשלא ימות, יהיה או מצד שלא השלים את אשר עליו להשלים בחייו, ועז"א "רב עתה ה'", כי כבר השלים ועשה רב והותר. ואם מצד שאין המיתה מוכרחת אליו כי גם בחייו יפרד אל הרוחניות והמלאכיות כאדם קודם החטא שהיה ראוי להיות חי לעולם, ועז"א

"לא טוב אנכי מאבותי":

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וישאל" - שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים

"רב עתה" - רצה לומר הואיל ואני עתה בצער הנה נחשבים לי ימי למרובים ואין לי חפץ בהם ולכן קח נפשי כי לא לעולם אחיה כי לא טוב אנכי מאבותי להנצל מן המיתה ואם כן מה לי עתה מה לי לאחר זמן

"תחת רותם" - לחסות בצלו

מצודת ציון

"רתם" - שם אילן שגחליו תמיד חמים מאוד וכן (תהלים קכ ד)גחלי רתמים