מ"ג מלכים א ג יח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֞י בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ לְלִדְתִּ֔י וַתֵּ֖לֶד גַּם־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲנַ֣חְנוּ יַחְדָּ֗ו אֵֽין־זָ֤ר אִתָּ֙נוּ֙ בַּבַּ֔יִת זוּלָתִ֥י שְׁתַּֽיִם־אֲנַ֖חְנוּ בַּבָּֽיִת׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

והוה ביומא תליתאה למילדי וילידת אף אתתא הדא ואנחנו כחדא זכאין לית נוכרא עמנא בביתא אלהין תרתין אנחנו בביתא:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אין זר אתנו וגו'" - להיות עד בדבר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (יח - עד סוף הסימן) למה כפל אין זר אתנו בבית, זולתי שתים אנחנו בבית? למה תחלה אמר מאצלי ואחר כך

בחיקי, ולא אמר השכיבה אצלי? למה ואקום בבקר ואתבונן בבקר? למה אמרה שהכירה שהמת אינו בנה ולא אמרה שהכירה שהחי הוא בנה? למה תפסה האחת בלשונה בני החי ובנך המת, והשנית אמרה בהפך בנך המת ובני החי? למה החזיר המלך את דבריהן שנית? מה היתה מהחכמה הגדולה במשפט הזה, שכבר הוא דבר פשוט שרחמי האם על הבן? ומה היה עושה אם היתה השנית אשה חכמה והיתה מבינה הערמה והיתה מבקשת ג"כ שיחיה אותו?: