מקראות גדולות מיכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בנה ציון בדמים וירושלם בעולה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּעַוְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלַ֖‍ִם בְּעַוְלָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

דְבָנָן בָּתֵּיהוֹן בְּצִיוֹן בְּדַם אֲשִׁיד וִירוּשְׁלֵם בְּנִכְלִין:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י-יא) "בונה", ר"ל א"כ אשאל אותם, וכי יחשבו שה' "בונה ציון בדמים" עד שלכן ע"י "שראשיה בשחד ישפטו ישענו על ה' לאמר הלא ה' בקרבנו?" היעלה על דעתם שה' אוהב דמים ועולה, ובו בונה ציון וירושלים, עד שעי"כ במה שישפטו בשוחד ישענו על ה', באשר יאמרו כי בזה חפץ ה' ובזה תבנה ציון ותכונן ירושלים? הלא ה' בונה ציון במשפט ובצדקה, וא"כ אחר "שראשיה" הקבועים לעשות משפט בין אדם לחברו "ישפטו בשוחד, וכהניה" שקבועים על ההוראה "יורו במחיר", שלפי המחיר שינתן להם יטמאו ויטהרו יאסרו ויתירו, "ונביאיה" לא ינבאו רק "יקסמו בקסמים ע"י "כסף" שנותנים להם", וא"כ איך "על ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו" ושהוא יגין עליהם לבל יבא עליהם רעה?


ביאור המילות

"בנה ציון בדמים וירושלים בעולה". ואמר (חבקוק ב') בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה, שכונן הוא גמר הבנין, שמציין שעקר הבנין הוא בדמים ורצח, וגם אחר שנבנתה העיר תתמיד בה העולה שזה כולל כל מה שהוא נגד היושר, וכן יציין שציון הוא עקר הבנין, וירושלים היא הטפל כי שם משכן ההמון (כמ"ש ישעיה סי' מ"א כ"ז), ור"ל שבית המלכות נבנה בדמים, וההמון יתמידו בעולה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וירושלים בעולה" - בונים בתי ירושלים בממון של עולה מעושק ואונאה

"בונה ציון" - כ"א בונה ביתו בציון בדמים כי שופכים דם אנשים לקחת עשרו לבנות בית

<< · מ"ג מיכה · ג · י · >>