פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו נא יט


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך

מנוקד: שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ.

עם טעמים: שְׁתַּ֤יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שתים הנה קוראותיך" - צרות כפולות שתים שתים

"מי אנחמך" - מי אביא לך לנחמך ולומר אף עכו"ם פלונית היא לקתה דוגמתך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שתים הנה קראתיך", המקרים אשר השיגוך היו כפולים, עד שלא נשאר מי שינוד לך, כי תחלה באו עליך "השד והשבר" בעת שבא עליך השודד מבחוץ לשדוד ממונך, בא עליך ג"כ השבר פנימה, עד שהיתה הצרה מבית ומחוץ, ואח"כ בא עליך "הרעב והחרב", שאלה שניהם ג"כ באים מבית ומחוץ, כמ"ש (ירמיה י"ד) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה חללי רעב, עד שאין לו מקום לא בבית ולא בשדה, וא"כ "במי אנחמך" כי למי קרה שבר גדול כזה, ועל ידי השבר הגדול הזה.


ביאור המילות

"ינוד, ינחמך". הנודה מן הקורבי', והנחום מן הרחוקים, ואמר ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי, הנדים אינם במציאות כי אין קרובים, והמנחמים ישנם במציאות, כי כל אדם יכול לנחם, רק אנכי לא מצאתי מנחם לשברי הגדול.

"ומי אנחמך". במי אנחמך, כמו ששת ימים, ירחצו מים. ר"ל מנודד אין כי מתו קרוביך, אבל מנחם יש, כי גם אנכי אוכל להיות מנחה, אבל במי אנחמך, למי קרה כשברך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מי אנחמך" - תחסר הבי"ת והוא כמו במי אנחמך ר"ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך

"והרעב והחרב" - הוא פי' על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ"ו) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה

"והשוד והשבר" - עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר

"שתים" - צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך

מצודת ציון

"קוראותיך" - מלשון מקרה