מ"ג ישעיהו מב יד
<< · מ"ג ישעיהו · מב · יד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃
תרגום יונתן
רש"י
"אתאפק" - ל' הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה
"אשום" - אתבהל
"ואשאף" - ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבימצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"אשום ואשאף יחד" - אעשה שממה ואבלעם כולם יחד
"כיולדה אפעה" - אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם
"אתאפק" - אתחזק לכבוש כעסי
"החשיתי מעולם" - זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי
מצודת ציון
"החשיתי" - ענין שתיקה כמו לא אחשה (לקמן סב)
"אחריש" - אשתוק
"אתאפק" - ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו' התאפקו (לקמן סג)
"אפעה" - ענין צעקה ובדרז"ל פעיתא היא דא (סוכה לא)
"אשום" - מלשון שממון
"אשאף" - ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם (איוב ה)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"החשיתי, אחריש". חשה מציין השתיקה הפך דבור, ומחריש מציין השתיקה שהיא הפך התשובה, המחריש היה לו להשיב ולענות, והמחשה היה לו לדבר, עת לחשות ועת לדבר, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר, פעל חשה נמצא גם על עזיבת המעשה, ואתם מחשים, הפך חיש שמורה על הזריזות, ומענין זה בא גם על עזיבת הדבור, או הסער, ויחשו גליהם. וחרש מענין חרש אזנים, עושה א"ע כאילו לא שומע, יאמר הלא מעולם לא החשיתי אף בדבר שאין נוגע לכבודי, ואיך עתה אחריש? ויותר מזה כי אתאפק בכל כחי על השתיקה, ועמ"ש בפי' תהלות (לח א'):
"אשם ואשאף". אשם שרשו נשם, הוראתו הוצאת נשימת האויר לחוץ, ונשמת מי יצאה ממך (איוב כו) ונשלמה הנו"ן בדגש, ואשאף, היא שאיפת האויר לפנים. באות נפשה שאפה רוח (ירמיה ב'):<< · מ"ג ישעיהו · מב · יד · >>