פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מב יד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד

מנוקד: הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד.

עם טעמים: הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

יְהָבִית לְהוֹן אַרְכָּא מֵעַלְמָא דְאִם יְתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא וְלָא תָבוּ כְּחַבְלִין עַל יְלִידְתָּא יִתְגְלֵי דִינִי עֲלֵיהוֹן יִצְדוּן וִיסוּפוּן כַּחֲדָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החשיתי מעולם" - זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש

"אתאפק" - ל' הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה

"אשום" - אתבהל

"ואשאף" - ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"החשיתי, הכי מעולם החשיתי אשר גם עתה אחריש ואתאפק?" הלא כמו שלא החשיתי מימות עולם מלשלם נקם למכעיסי כן לא אחריש עתה, רק "עתה כיולדה אפעה" מצייר כי הכעס שהרה בבטנו על אויביו, מלאו את בטנו כעצמים בבטן המלאה, וכמו אשה הרה בהגיע תור הלידה תפעה בקול, ותנשם נשימות אפה במהירות גדול, עד שתנשום הנשימה לחוץ ותשאף הרוח פנימה בפעם אחת, מרוב דפיקת הרוח הפנימי, כן אנכי "אפעה" בקול, וגם "אשם ואשאף יחד" הנשימה והשאיפה תהיה יחד תכופים זה לזה:


ביאור המילות

"החשיתי, אחריש". חשה מציין השתיקה הפך דבור, ומחריש מציין השתיקה שהיא הפך התשובה, המחריש היה לו להשיב ולענות, והמחשה היה לו לדבר, עת לחשות ועת לדבר, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו, ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר, פעל חשה נמצא גם על עזיבת המעשה, ואתם מחשים, הפך חיש שמורה על הזריזות, ומענין זה בא גם על עזיבת הדבור, או הסער, ויחשו גליהם. וחרש מענין חרש אזנים, עושה א"ע כאילו לא שומע, יאמר הלא מעולם לא החשיתי אף בדבר שאין נוגע לכבודי, ואיך עתה אחריש? ויותר מזה כי אתאפק בכל כחי על השתיקה, ועמ"ש בפי' תהלות (לח א'):

"אשם ואשאף". אשם שרשו נשם, הוראתו הוצאת נשימת האויר לחוץ, ונשמת מי יצאה ממך (איוב כו) ונשלמה הנו"ן בדגש, ואשאף, היא שאיפת האויר לפנים. באות נפשה שאפה רוח (ירמיה ב'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשום ואשאף יחד" - אעשה שממה ואבלעם כולם יחד

"כיולדה אפעה" - אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם

"אתאפק" - אתחזק לכבוש כעסי

"החשיתי מעולם" - זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי

מצודת ציון

"החשיתי" - ענין שתיקה כמו לא אחשה (לקמן סב)

"אחריש" - אשתוק

"אתאפק" - ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו' התאפקו (לקמן סג)

"אפעה" - ענין צעקה ובדרז"ל פעיתא היא דא (סוכה לא)

"אשום" - מלשון שממון

"אשאף" - ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם (איוב ה)