מצודות על ישעיהו מב
<< · מצודות על ישעיהו · מב · >>
פסוק א
מצודת ציון
"אתמך" - ענין השענה
"רצתה" - מלשון רצון
מצודת דוד
"משפט וגו'" - יוציא משפטם לאור וכמ"ש ושפט בין הגוים וגו' (לעיל ב)
"נתתי רוחי עליו" - כמ"ש ונחה עליו רוח ה' וגו' (לעיל יא)
"בחירי רצתה נפשי" - הנבחר לי אשר רצתה נפשי בו
"הן עבדי" - הנה עבדי אשר אתמך בו והוא מלך המשיח ואמר במשל ממלך בשר ודם הנשען על עבדו הנאמןפסוק ב
מצודת דוד
"ולא ישמיע בחוץ קולו" - אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם
"ולא ישא" - לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק
"לא יצעק" - לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריופסוק ג
מצודת ציון
"קנה" - מטה
"רצוץ" - מרוסס וכן משענת הקנה הרצוץ (לעיל לו)
"ופשתה" - פשתן
"כהה" - ענין עכירות וחושך וכן בהרות כהות (ויקרא יג)
"יכבנה" - מלשון כבוי
מצודת דוד
"קנה רצוץ" - קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר
"לא ישבור" - ר"ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שופטי העכו"ם שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים
"ופשתה כהה" - פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ"ש
"לאמת יוציא משפט" - כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכחפסוק ד
מצודת ציון
"ירוץ" - מלשון רציצה
"ולתורתו" - מלשון הוראה ולמוד
"ייחלו" - יקוו כמו יחל ישראל (תהלים קלא)
מצודת דוד
"ולתורתו" - אל מה שיורה וילמד יצפו ויקוו יושבי האיים הרחוקים
"לא יכהה" - לא יכהה מאורו ולא ירוצץ ר"ל לא יחלש ולא יתרפה עד ישים משפט באנשי הארץפסוק ה
מצודת ציון
"רוקע" - ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים (שם קלו)
מצודת דוד
"לעם עליה" - אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני
"רוקע" - פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם
"ונוטיהם" - הוא נטה אותם להיות כאוהלפסוק ו
מצודת ציון
"ואחזק" - ענין אחיזה
"ואצרך" - ענין שמירה
מצודת דוד
"לאור גוים" - להאיר עיני הגוים כולם לדעת שה' הוא האלהים
"ואצרך" - אני אשמור אותך
"ואתנך לברית עם" - אתן הכח בידך להסב עמי לבריתי לקיים התורה והמצוה
"ואחזק בידך" - אאחוז בידיך להגביר אותך על כל
"קראתיך בצדק" - על המשיח יאמר מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקייםפסוק ז
מצודת ציון
"לפקוח" - ענין פתיחה כמו פוקח עורים (שם קמו)
"מבית כלא" - מקום מאסר
מצודת דוד
"להוציא" - את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך
"לפקוח" - מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה' אתה תפתחם ותשכילםפסוק ח
מצודת דוד
"ותהלתי" - מלת לא עומדת במקום שתים לומר לא תהלתי לפסילים רצה לומר מה שראוי להלל אותי לא יהללו לפסילים כמאז וכפל הדבר במלות שונות
"וכבודי וגו'" - לא אתן עוד כבודי לאחר כי עד הנה על מה שלא עשיתי משפט בעכו"ם נטו אחר הפסילים וכבדו אותם במקום שהיה ראוי לכבד אותי אבל מעתה אעשה משפט ולא יכבדו עוד לפסילים
"הוא שמי" - המיוחד לי לא כשם הפסילים שאין שמם מיוחד להם כי יקראוה בשם אלוה ואין אל אתםפסוק ט
מצודת דוד
"בטרם תצמחנה" - ר"ל עד לא התחילה להתגלות אשמיע אתכם
"וחדשות" - עתה אני מגיד חדשות שלא שמעתם עדיין והיא הגאולה העתידה
"הראשונות" - הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה כבר באופסוק י
מצודת דוד
"איים ויושביהם" - האיים עצמם והיושבים בהם יהללו לה' והוא ענין מליצה כי אין האיים והבריות בעלי דעה ודבור להלל וכן נאמר נהרות ימחאו כף (תהלים צח)
"יורדי הים" - הפורשים בים והבריות הממלאים את הים גם המה יהללו לה'
"שירו לה'" - אז ישירו לה' שיר חדש ותהלתו יהיה נשמע מקצה הארץפסוק יא
מצודת ציון
"יצוחו" - ענין הרמת קול
מצודת דוד
"יצוחו" - ר"ל יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל
"ירונו וגו'" - היושבים על הסלע ירונו תהלות ה'
"ישאו מדבר וגו'" - כל מדבר ועריו וכל חצרים אשר תשב בהם עדת קדר כולם ישאו קול שירפסוק יב
מצודת דוד
"יגידו" - האנשים השוכנים שמה
"ישימו" - ר"ל בפיהם יתנו לו כבודפסוק יג
מצודת ציון
"יעיר" - מלשון התעוררות
"יריע" - מלשון תרועה
"יצריח" - ענין צעקה בקול גדול כמו מר צורח (צפניה א)
מצודת דוד
"יתגבר" - יתחזק את עצמו על אויביו
"יריע" - כגבור המנצח במלחמה
"יצא" - לתשועת ישראל
"יעיר קנאה" - יעורר לקנאת קנאת עמופסוק יד
מצודת ציון
"החשיתי" - ענין שתיקה כמו לא אחשה (לקמן סב)
"אחריש" - אשתוק
"אתאפק" - ענין התחזקות כמו המון מעיך וגו' התאפקו (לקמן סג)
"אפעה" - ענין צעקה ובדרז"ל פעיתא היא דא (סוכה לא)
"אשום" - מלשון שממון
"אשאף" - ענין בליעה וכן ושאף צמים חילם (איוב ה)
מצודת דוד
"אשום ואשאף יחד" - אעשה שממה ואבלעם כולם יחד
"כיולדה אפעה" - אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם
"אתאפק" - אתחזק לכבוש כעסי
"החשיתי מעולם" - זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמיפסוק טו
מצודת ציון
"אחריב" - מלשון חורבן
"אוביש" - מלשון יבש
"ואגמים" - מקום כניסת המים
מצודת דוד
"ואגמים וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"לאיים" - להיות חורב ויובש כאיים ר"ל אאבד העכו"ם הנמשלים למים רבים
"אחריב" - את ההרים והגבעות אעשה חורבה ואוביש את עשבם ר"ל אאבד המלכים והשרים וכל המון העםפסוק טז
מצודת ציון
"בנתיבות" - מלשון נתיב ושביל
"אדריכם" - מלשון דריכה והלוך
"אשים" - מלשון שימה
"ומעקשים" - מלשון עקש ועקום
"למישור" - מלשון ישר ושוה
מצודת דוד
"ולא עזבתים" - לעתיד לבוא
"עשיתים" - מאז כשיצאו ממצרים עשיתי כאלה
"ומעקשים למישור" - דרך המעוקם אעשה ישר ושוה
"אשים מחשך" - ההולך בדרך שאין ידוע לו הוא כאלו הולך בחשך
"בנתיבות וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"והולכתי עורים" - אז אוליך את ישראל לארצם דרך המדבר בדרך אשר לא ידעוהו והמה כעורים להפסוק יז
מצודת ציון
"נסוגו אחור" - ענין החזרה לאחור וכן ונסג מאחר אלהינו (לקמן נט)
"למסכה" - לקבוצת גלולים הנעשה ממתכת ביציקה והתכה
מצודת דוד
"האומרים וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"נסוגו וגו'" - אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתופסוק יח
מצודת ציון
"הביטו" - ענין הסתכלות וראיה
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת ציון
"כמלאכי" - ענין שליח
מצודת דוד
"כעבד ה'" - כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה
"כמשולם" - השלם במדות
"וחרש וגו'" - חוזר על מלת מי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח רצה לומר מי שנתתי חכמה בלבו וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר
"מי עור וגו'" - כאלו יפרש דבריו לומר מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנםפסוק כ
מצודת ציון
"פקוח" - ענין פתיחה
מצודת דוד
"פקוח אזנים" - הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ה' ואין בהם מי אשר ישמע כי עושה עצמו כאלו לא יבין ואינו מזהיר לזולת ולכן מהראוי להקרא חרש
"ראות רבות" - הלא המה רואים הרבה חכמה ואין בהם מי אשר ישמור את הזולת להשיבו מדרכו הרעה ולכן מהראוי להקרא עורפסוק כא
מצודת ציון
"חפץ" - ענין רצון
"ויאדיר" - ענין חוזק
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"יאזין" - ישמע באזניו
"יקשיב" - ענין שמיעה
מצודת דוד
"יקשיב" - וכי נמצא מי בכם אשר יקשיב לשמוע דבר שיעמוד לו באחרונה
"מי בכם" - ר"ל וכי נמצא מי בכם אשר יאזין לתת לב לזאת האמור למטהפסוק כד
מצודת ציון
"ולא אבו" - ולא רצו כמו לא אבה יבמי (דברים כה)
מצודת דוד
"ולא אבו" - ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו
"זו חטאנו לו" - רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם
"מי נתן" - רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה' מסרם ולא במקרה באפסוק כה
מצודת ציון
"חמה אפו" - כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דנייאל יב)והדומים
"ועזוז" - מלשון עוז וחוזק
"ותלהטהו" - ענין הבערה ושרפה כמו אש לוהט (תהלים קד)
"ותבער" - מלשון הבערה
מצודת דוד
"ותלהטהו מסביב" - רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה' באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ"ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר"ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה
"וישפוך" - ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה
<< · מצודות על ישעיהו · מב · >>