פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו יד ד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה

מנוקד: וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה.

עם טעמים: וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מדהבה" - לשון מרבית גאוה ומשא כבד ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איך", מצייר ששואלים איך ומה היה הדבר שפתאום נשבת הנוגש על המסים, ואיך פתאום נבטלה "מדהבה", המלכות שנקראת מלכות הזהב, משיב לא נהיה זה במקרה, כי:


ביאור המילות

"מדהבה". כמו מזהבה, זהב, דהב בלשון כשדי, ונבוכדנצר נקרא אז מלכות הזהב, כי כן פתרו דניאל אנת הוא רישא די דהבא:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שבתה" - נתבטלה המדה המוזהבת רצה לומר העשירות בעלת מרבית הזהב

"שבת נוגש" - נתבטל הנוגש לעבוד עבודה

"ונשאת" - תרים קול לדבר המשל הזה וגו'

מצודת ציון

"שבת" - ענין בטול כמו רהב הם (שבת לקמן ל)

"מדהבה" - תרגום של זהב הוא דהבא וכן נאמר בים אנת ראשה די דהבא (דנייאל ב)