מלבי"ם על ישעיהו יד
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יד · >>
פסוק א
"והניחם על אדמתם", יתן להם שם מנוחה מכל אויב ומציק, ובהכרח לבטל מלכות כשדים תחלה.
"ונלוה הגר עליהם", מצד שלותם והצלחתם.
"ונספחו", יהיו טפלים אל בית יעקב:
ביאור המילות
"יעקב, ישראל". בארתי הבדלם למעלה (י' כ'):
"ונלוה, ונספחו". הנלוה והנספח שניהם טפלים, כי זה ההבדל בין לוה וחבר, רק הנספח, הוא שטפילתו בדבר נוסף ומום בעיקר, ואמרו קשים גרים כספחת:פסוק ב
"והיו שבים", ישלמו אל העכו"ם שהרעו להם מדה כנגד מדה, את שוביהם ישבו גם המה, ומי שהוסיף להרע להם ונגש אותם בעבודת פרך, כן גם המה ירדו בם בעבודה קשה. (והנה מסדר הכתובים מבואר שנבא זאת על גאולת בבל, ובאמת לא נתקיימו אז היעודים האלה. אמנם תנוח דעתך בזה עם מ"ש בתחלת קאפיטול י"א, שזמן הגאולה העתידה כבר התחילה מימי חזקיה ותלויה ועומדת, על עת יזכו, ואם היו זוכים היו היעודים האלה מתקיימים בצאתם מבבל, ואחר שלא זכו נתאחר הדבר עד יבא חזון למועד ויפח לקץ וכמ"ש חז"ל :
ביאור המילות
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
ביאור המילות
פסוק ה
"מטה רשעים", הם הנוגשים והשוטרים הלוחצים את העם, "ושבט מושלים" הוא המושל בעצמו. ומבאר נגד מטה רשעים:
ביאור המילות
פסוק ו
"מכת בלתי סרה", שהיתה המכה בלא סרה וחטא, שהגם שהעם לא חטאו היה מכה אותם. ונגד שבט מושלים אומר שהשבט הזה היה "רודה בגוים באף", ובקצף, הגם "שהמורדף בלי חשך" א"ע, ר"ל שהגם שהגוי שנרדף מפניו לא חשך את עצמו מן הרודף. והיה מוכן אליו לעשות לו כרצונו, מ"מ רדה אותם באף כאילו מרדו בו ופרקו עולו. "ועתה נחה שקטה כל הארץ":
ביאור המילות
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
פסוק ט
"לקראת בואך", בעת ישמע מבואך כי אח"כ יראו שאתה פגר מובס.
"עורר". וכבר יחל השאול לעורר מתרדמתם את הרפאים והענקים וכל העתודים שהם השרים הישנים שם שנת עולם, כאילו יעורר אותם שילכו ויתחברו אל מחנותיך להלחם מלחמתך, וכבר "הקים כל מלכי גוים", הנמצאים בשאול מכסאותם, כאילו כולם מתחילים לעזוב את כסא מלכותם אשר בשאול, מיראתם מפניך, אבל כ"ז יהיה לקראת בואך טרם תבא, אבל עת שתבא אל בני השאול ויראוך, אז:
ביאור המילות
"רגז". ענין תנועה. המרגיז ארץ ממקומה:
"עורר". מקור לעורר:
"רפאים", הם הענקים:פסוק י
פסוק יא
ביאור המילות
פסוק יב
"נגדעת לארץ חולש", מצייר כי הכוכב הזה בנפלו נפל על "גוים" רבים, והתפוצץ לשברים בין הגוים, עד שנתחלק אורו בארץ לחבלים רבים בין גוים שונים, אבל לא נפלת בהאור הגדול שהיה לך מקדם, רק "חולש" וחסר כח, כאילו האור החלש והכהה שנפל עתה נפל על גוים, והם חלקוהו ביניהם בקו, שזה משל על שנתחלק מלכותו ואורו לגוים רבים ומלכיות שונות, אבל לא בגבורה והוד והדר כמקדם, רק בחולש ורפיון, כענין שנאמר בכיוצא בו (דניאל י"א), וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא כמשלו אשר משל:
ביאור המילות
"חולש". מענין חולשה וגבר ימות ויחלש:
"הילל בן שחר". ר"ל התנוצצות השחר והארתו, כמו בן חיל בן מות:פסוק יג
- א) הכוכבים המושלים למעלה וישימו משטרם בכח אלהות,
- ב) בני אלים השוכנים בארץ על הרים הגבוהים הנועדים להם,
- ג) אלים אמצעיים השוכנים באויר. ואחר שהיו מיחסים אל מלכיהם כח אלהות, היו מיחדים לו כוכב בשמים המושל ממשל רב בין בני עליון כמו שהמלך מושל למטה, ואת המלך הושיבו בין בני אלים התחתונים יושבי הר מועד, ומהבילים עליו כי ביכלתו לעלות על במתי עב אל בני אלים האמצעים ומשם יפרד להיות כוכב בשמים, (כידוע בהמיטאלאגיע הנמצאת בידינו שארית מלמודי ההבלים וההזיות אשר הולידו ימי קדם). וז"ש נגד כוכבו בשמים שהיה מתפאר "שיעלה בשמים להרים כסאו על כל כוכבי אל", ולמשול עליהם ממשל רב, ונגד המלך עצמו למטה שהתפאר "שישב" בקביעות "בהר מועד" הנמצא "בירכתי צפון", אשר שם ישבו בני אלים, החיים חיי האושר והאלהות ועם אדם לא ינוגעו, וגם התפאר כי מן ההר ההוא יתנשא אל בני אלים השוכנים בין הארץ והשמים, כי:
ביאור המילות
פסוק יד
פסוק טו
- א) לעלות מן השפל עד השמים,
- ב) להתפשט בממשלתך על כל כוכבי אל שהוא נמשל אל תפיסת מלכות וממשלה על כל העולם, יהיה בשניהם בהפך, כי נגד העליה לשמים "אל שאול תורד", ונגד התפשטות המשרה לקצוי ארץ, הנה רשותך יהיה מוגבל ומצומצם רק "בירכתי בור", שם יהיה מקומך לא אף אמה אחת משם והלאה:
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
פסוק יח
- א) באיכות הקבורה, כי "שכבו בכבוד", שהשכיבו אותם אל קבריהם בכבוד גדול כחק המלכים,
- ב) במקום הקבורה כי שכבו "איש בביתו", בקברות המלכים אשר הכינו להם בחיים בהיכליהם:
פסוק יט
- א) כי קברך דמה "כנצר נתעב" מקום שישליכו שם פגרי הבהמות,
- ב) כי גם שם לא הניחו אותך לשכב, כי "מן קברך" זה הדומה "כנצר נתעב" השלכת לחוץ, בבזיון גדול, והלבישוך אז "בלבוש הרוגים" שנהרגו בידי "טועני" ונושאי "חרב", שציירו על לבושך הרוגים מדוקרים בחרב, להזכיר רוב הרצח שרצחת. (וספרו חז"ל כי אחר מותו גררוהו מקברו והסחיבוהו בחוצות בבל בבזיון). מוסיף לאמר, למה הדמיון הזה שדמיתי כי לא דמה כבודך במותך לכבוד המלכים במיתתם, הלא גם "יורדי אל אבני בור", הפגרים שמשליכים אותם ערומים בלא תכריכין על אבני הבור, כפגר המובס ונרמס, שאין מתטפלים בו להלבישו תכריכין, גם עם יורדי בור האלה.
ביאור המילות
"כנצר". נצר נקרא מקום שמשליכים שם פגרי הבהמות, ומגביל אל קבר של בני אדם, היושבים בקברים ובנצורים ילינו (לקמן ס"ה), ופה הוא מתאר את הקבר שדומה כנצר של פגרי בהמות, לא כקבר בני אדם:
"מטעני חרב". מנושאי חרבות כמו טענו את בעירכם (בראשית מה), הנהרגים מיד נושאי חרבות:פסוק כ
"כי ארצך שחת", ומי יכבדך אחרי מותך אם שחת גם ארצך והרגת גם עמך, ולכן ראוי שלא לבד שישפכו כולם חמתם עליך אחרי מותך, כי גם ראוי "שלא יקרא לעולם זרע מרעים", שגם זרעו לא יקראו על כסא המשרה לעולם. כדברו זאת יתרגש המליץ, מוסיף אמרים, ולמה חרצת רק שלא יקראו למלוכה הלא מהראוי הוא, כי.
פסוק כא
- א) מגיע להם זה "בעון אבותם" העבר, שהחריבו תבל,
- ב) לשמור הנזק בעתיד "בל יקומו" ויתגברו בשום פעם "וירשו ארץ", כי הם יטענו טענת ירושה על כל הארץ מצד אבותיהם שמלכו בכפה, לכן הכינו להם מטבח, למען "ימלא פני תבל ערים" מיושבות, שזה לא יהיה אם הם ירשו ארץ כי אז יחריבוהו. משיב ה' אל דברי המליץ לאמר.
פסוק כב
ביאור המילות
"שם ושאר". ובהפך כן יעמד זרעכם ושמכם (לקמן סה), "ונין", בן הבן.
"ונכד", בן בן הבן, עי' (בראשית כא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי:פסוק כג
ביאור המילות
"קפד". ע"ל (ל"ד):
"מטאטא". היעים מכבדי הבית:פסוק כד
"לאמר", וכה אמר לברר דבריו. הלא "כאשר דמיתי", התכלית שירצה ה' במעשהו הוא העצה שלו (כנ"ל ה' י"ט), והאמצעיים שיעשה להקים התכלית ולהביאו אל הפועל הוא המחשבה. והנה במפלת אשור, תכלית מפלתו היתה שלא ירע לישראל, וזו היא העצה, והאמצעיים שהכין לזה הוא מפלת אשור בהר ציון, שעי"כ ראו גבורות ה' והשגחתו על עמו ולא יסף שוב עליהם עוד. אומר ה' הלא "כאשר דמיתי" האמצעיים אל עצתי הלא "כן היו", ומבואר "שגם העצה שיעצתי" שהוא בל ישתעבדו ישראל, לא לבד שהיתה כי גם "תקום לעולם", כי לא לבד שהצלתים מאשור כי כן אציל אותם מכל נוגשיהם. עתה מפרש, "(נגד כאשר דמיתי)".
ביאור המילות
פסוק כה
- א) לשבור את אשור בל ירע לישראל,
- ב) לשברו "בארצי ועל הרי אבוסנו" בתבוסה מופלגת שיראו כולם שאני עשיתי זאת, ובל יזידו שום אומה ולשון עוד להלחם בהם, זה היו האמצעיים, והתכלית שהוא העצה "(נגד כאשר יעצתי)" היתה, שעי"כ "וסר מעליהם עלו", ועי"כ יסיר סבלו, (עיין באור המלות), עתה מבואר וברור כי.
ביאור המילות
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
"כי משרש נחש", שהם מלכי יהודה הקודמים, "יצא צפע" נחש מזיק יותר, "ופרי" הצפע הזה יהיה שרף וארס מעופף המזיק למרחוק, שהוא חזקיה ופרי מעשיו הטובים שיזיקו לך:
ביאור המילות
פסוק ל
"ושאריתך", אחרי המצור "יהרוג" האויב הכובש, "בחרב":
ביאור המילות
פסוק לא
ביאור המילות
"הלילי שער זעקי עיר". בצאת לנשק לגנון ולהציל, מיללים בעיר הנשים ורכי לב הנשארים, וזועקים בשער הגבורים משיבי מלחמה שערה, אבל באין תקוה, זועקים בעיר, שיצאו להציל ולגונן, אבל בשער מיללים, כי רפתה ידם, ומלת כולך מוסב על הלילי זעקי. כולך, ואמרי נמוג פלשת:
"במועדיו". כמו ויועדו כל המלכים (יהושע יא ח'):פסוק לב
"ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו", מן הצר הזה, כי הפילו ה' לפניהם. וכונת המליצה הזאת, כי הגם ששמחו הפלשתים על מפלת יהודה, מ"מ שב עתה ישועת ציון להם לבשורה טובה, שע"י נצלו מאויב יותר גדול, הוא סנחריב שהשחיתם לגמרי:
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יד · >>