פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י בִ֤י נִשְׁבַּ֙עְתִּי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּֽי־לְשַׁמָּ֧ה לְחֶרְפָּ֛ה לְחֹ֥רֶב וְלִקְלָלָ֖ה תִּהְיֶ֣ה בׇצְרָ֑ה וְכׇל־עָרֶ֥יהָ תִהְיֶ֖ינָה לְחׇרְב֥וֹת עוֹלָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחרפה ולקללה תהיה בצרה" - בצרה מערי מואב אלא מפני הענין שנאמר יובב בן זרח מבצרה (בראשית לז) היא לוקה עמו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בי נשבעתי כי לשמה לחרפה" וכו' "תהיה בצרה" שהיא עיר מלכות אדום, שעוד יבא יום באחרית הימים שתחרב אדום שנית ואז תהיה שממה וחרבה לעולם כפי שנבא בישעיה (סי ל"ד) באופן שלא תנקה לעולם, "וכל עריה" היינו כל ערי המדינה:


ביאור המילות

"לשמה לחרפה לחורב ולקללה". החורב הוא במקום הבנינים, והשממה יפול על כל הארץ, ומוסיף שכ"מ שהיה מיושב יותר יגדל מפלתו, עד שבמקום שהיו שם ערים יהיו חרבים, ותחול בהם קללה שהיא יותר מחרפה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי לשמה וגו'" - ר"ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וגו' תהיה לשמה

"לחרפה" - הכל יחרפוה

"לחורב" - ר"ל חסר מכל טובה

"ולקללה" - יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה

"וכל עריה" - הערים שתחת ממשלתה

מצודת ציון

"לשמה" - לשממה

"לחורב" - ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח')