פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה כאריה", נבא כי לעתיד "
יעלה כאריה מגאון הירדן אל נוה איתן", מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנוה צאן ויבא על נוה הצאן אריה טורף מגאון הירדן, ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבא עליה מלך חזק לכבשה, "
כי ארגיעה אריצנו מעליה", והודיע עוד שה' הריץ את האריה על רגע להסתלק מן הנוה, והיינו שאחר שיעלה עליה ישוב למקומו על זמן מועט, אבל אח"כ "
ומי בחור אליה אפקד" ישוב ה' ויפקוד על הנוה הזאת כל בחור, ר"ל כל הגבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליה למלחמה, כמ"ש וציר בגוים שולח וכו'.
"כי מי כמוני", ר"ל אחר שאנכי פוקד עליהם בחורי גוים למלחמה א"א שאיש יצילנה מידי, שא"א שימצא איש יריב ריבם ויצילם "כי מי כמוני" לעמוד נגדי, וא"א שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ כי " מי יועידני" ויזמין אותי לדין, וא"א שהרועה של הצאן בעצמו יציל את צאנו כי "מי זה רעה אשר יעמד לפני":
ביאור המילות
"ארגיעה". כמו ועד ארגיעה לשון שקר (משלי י"ב):
"
יועידנו". הקובע מועד ומיעד לבע"ד לבא לפני השופטים:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום", העצה אצל ה' הוא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבות הם האמצעים שחושב להגיע על ידם את התכלית המבוקש, ועל אדום יעץ גזרתו להשיג התכלית הנרצה, ועל ארץ תימן שהוא תחת ממשלת אדום ע"י ישיב האמצעיים אל התכלית, "
אם לוא יסחבום" האריות אשר הזמין עליהם יסחבו ויגררו אותם, ומפרש את מי את "
צעירי הצאן" של הנוה איתן, ר"ל את עם אדום, ואח"כ "
אם לא ישים עליהם נויהם" תהיה הנוה שממה ולא תהיה ראויה למרבץ צאן כלל, ר"ל יהיו עריהם חרבה:
ביאור המילות
"עצת. ומחשבותיו". התבאר (ישעיה י"ד כ"ד):
"
יסחבום". למי לצעירי הצאן. כמו ותראהו את הילד:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מקול נפלם רעשה הארץ", ותהיה צעקה גדולה אשר "
בים סוף נשמע קולה" כבר נשמע צעקה הזאת בים סוף בעת עברו ישראל את הים, שנטבעו המצרים בים ויצעקו צעקה גדולה ומרה:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה", עתה מפרש מי הוא הנוה איתן שהזכיר, שהוא בצרה ראש ממלכות אדום, לשם יעלה האויב "
וידאה כנשר" במהירות גדולה "
ויפרש כנפיו על בצרה" להחריבה, ואז "
יהיה לב גבורי אדום כלב אשה מצרה" וכן יהיו חלושים ורפויי כח, וכבר באר מהרי"א בספריו בראיות נכחות, כי רומי היא עיר בצרה הנז' בנביאים, ובעלי בריתם ואמונתם הם אדום אשר עליהם נבאו החוזים, שהם ילחמו באחרית הימים עם בני ישמעאל, והוא מלחמת גוג ומגוג שנבא יחזקאל, כמו שבארתי שם, ואחריו תוחרב בצרה ונפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לדמשק", על מפלת דמשק, "
בושה חמת וארפד" שהם ממלכות ארם שדמשק היתה ראש מלכותם, "
כי שמועה רעה שמעו" ולכן "
נמגו בים דאגה" מצייר הדאגה כים סוער אשר "
השקט לא יוכל", כי הדאגה תסער מאד בלבבם, ולבבם נמוג כמים בים הדאגה:
ביאור המילות
"
בים דאגה". יצייר הדאגה כים סוער, ואותם יצייר כדבר רך הנמצא במים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
רפתה", מפרש השמועה רעה ששמעו, שהוא כי "
רפתה דמשק הפנתה לנוס" רצתה לנוס מפני האויב, אבל "
רטט החזיקה" עד שלא יכלה לנוס, "
ואחזתה צרה וחבלים כיולדה", שנכבש המבצר ונהרגו העם שזה ימשיל הנביא תמיד כיולדה אשר תוציא העצמים אשר בבטן המלאה:
ביאור המילות
"
רטט". משתתף עם ירט הדרך לנגדי, העיכוב מלכת בדרך. ורטט. היא חלישת פרקי הרגלים:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
איך", ועל השמועה רעה הזאת בושו ודאגו, כי שאלו "
איך לא עזבה" ונתחזקה "
עיר תהלה" שהיה ראוי שתתחזק מצד שהיא מהוללת בגבורתה, והיא "
קרית משושי" עיר בצורה ומלאה משוש, ואנשיה בלתי אנשים עצבים וחלושים רק ישמחו לקראת נשק:
ביאור המילות
"עזבה". מענין חיזוק החומה כמו ויעזבו ירושלים עד החומה (נחמיה ג' ח'), וכן כעזובת החורש והאמיר (ישעיה י"ז), ומשתתף עם עזב תעזב מענין עזר וחיזוק:
"
עיר תהלת קרית משושי". עיר כולל גם הפרזי. וקריה ע"ש קירוי החומה
(ישעיה כ"ב ב'), ר"ל מהוללת מצד שהיא עיר רבת עם, והיא משושי ע"י שהיא בצרון וחומה נשגבה:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לכן", ה' משיב "
בחוריה יפלו ברחובתיה" לא בשדה המערכה, "
וכל אנשי המלחמה ידמו" ויכרתו ולא יעשו חיל, ועי"כ.
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והצתי אש בחומת דמשק, ואכלה ארמנות בן הדד" שהוא בית המלך ישרף באש:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לקדר", הם היו שוכני אהלים והכם נ"נ, "
כה אמר ה'", ה' מצוה לנ"נ וחיילותיו "
שיעלו אל קדר וישדדו את בני קדם":
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אהליהם" בתוך כך יאמר, הלא הם שוכני אהלים וכשירגישו שהאויב בא הלא יסעו עם אהליהם למקום אחר, כדרך שוכני אהלים שא"א שהאויב ישיג אותם באשר כשמרגישים שהאויב בא ישנו את מקומם, וז"ש הלא בני קדם "
יקחו אהליהם וצאנם ויריעותם וכל כליהם?" והלא "
גמליהם" המה "
ישאו להם" את כל אשר להם ממקום זה אל מקום אחר, "
וקראו עליהם" שיקראו ויכריזו כי "
מגור מסביב" ועי"כ ינוסו כולם:
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נסו", עפ"ז יוסיף הנביא ליעצם בשם ה' שאין די במה שיקחו אהליהם אל מקום אחר, רק "
נסו נדו מאד העמיקו לשבת" במקום רחוק מכאן ובמקום עמוק שלא ידע אדם את מקומכם "
כי יעץ עליכם נבוכדראצר עצה" ללחום אתכם, וגם "
חשב עליכם מחשבה" שהוא התחבולות איך ימצא אתכם בכ"מ אשר תפנו ללכת שמה:
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קומו", חוזר מדבריו ואומר אל נ"נ "
קומו עלו אל גוי שליו", אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא "
שלו ויושב לבטח", ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי "
לא דלתים ולא בריח לו" ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי "
בדד ישכנו":
ביאור המילות
"
גוי שליו יושב לבטח". השלוה היא הפנימית שזה גדרו בכ"מ, ור"ל לא נמצא מרד וחילוק בין העם, ויושב לבטח שאינו מתירא מאויב חיצוני:
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והיו גמליהם לבז" וכו' "
וזריתים לכל רוח קצוצי פאה", מפני שהם היו מבני ישמעאל שקצצו ערלתם קורא אותם קצוצי פאה, שכן נקראו לגנאי בכ"מ בואם, ולא קראם מולים כי אינם נמולים כדין במילה ופריעה, "
ומכל עבריו" בכל מקום שיהיו "
אביא את אידם" ושברם:
ביאור המילות
"גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל". השלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה, והבז הוא מה שאנשי החיל בוזזים איש לו (ישעיה ח' א'), הגמלים יבוזו האויבים מן הרוכבים עליהם ורוצים לברוח, ויתר המון המקנה ישארו שלל והפקר בכלל:
"
קצוצי פאה". בארתי למעלה
(ט' כ"ה):
