פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לבני עמון", נחלת גד היתה בגבול בני עמון (יהושע י"ג כ"ה), ולכן נתישבו בערי גד, ועז"א "וכי בנים אין לישראל", אם אין להם בנים או "היורש אין לו" שאר יורשים, ומדוע "ירש מלכם את גד":


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן" וכו' "וירש ישראל" שלא ישארו יורשים לבני עמון וירשוה ישראל:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הילילי חשבון" האויב בא עליהם דרך עי של מואב, "ויללה חשבון, כי שדדה עי", ומשם בא לרבת בני עמון, ועז"א "צעקנה בנות רבה" היינו הערים שתחת רבה (כמ"ש ובנותיה באש תצתנה) "והתשוטטנה בגדרות" כי לא יהיה להם בתים כי יוחרבו:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה תתהללי בעמקים" (היא עיר המים שהיתה לפני רבה (ש"ב י"ב) שהיה עמק מלא מים), שלא יכלו לכבש אותה מפני כי "זב עמקך" שהיה זב ממים סביב, ושם היה להם אוצרות רבות של תבואה על עת המצור. ועז"א "הבטחה באצרתיה" שאומרת "מי יבא אלי" לכבוש אותי:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני מביא עליך פחד" וברחו מן המבצר, "ונדחתם איש לפניו" ולא נתקבצו ללכת יחד רק יתפזרו לכל רוח:


ביאור המילות

"ונדחתם לנודד". הנדח הוא ממקומו, והוא מקובץ לפעמים, עמ"ש (ישעיה י"א), אבל הנודדים ממקום למקום יתפזרו וקשה שיתקבצו:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לאדום", אדום נחרבה כ"פ, וגם עתידה להחרב באחרית הימים כמו שנבא בישעיה (סי' ל"ד), ופה כלל נבואה על שני החורבנות שבזמן הזה ושל לעתיד, וכבר בארתי (ישעיה סי' כ"א) שבעת נחרב אדום אז פתוהו שכניו שיצא חוץ מגבולו, וכפי הנראה יצאו להלחם עם בני דדן, ובני דדן נתרחקו אז, ואדום רדף אחריהם, ובעת שהתרחק מגבול ארצו בא האויב והחריב את אדום, ועז"א "האין עוד חכמה בתימן" שעשו סכלות כזה להתרחק מארצם ולא שמרו את ארצם מאויב, "אבדה עצה מבנים", שעד עתה היו ביניהם נבונים ועתה "נסרחה חכמתם" והסכילו עשו, ומפרש איך היה.


ביאור המילות

"אבדה עצה מבנים". בנים פעל הקל מענין בינה, שלפעמים יתיעץ בכח תבונתו, ולפעמים עפ"י החכמה שקבל מאחרים ידע להזהר, והם אין יכולים להשתמש בכח תבונתם להוציא עצה מדעתם, וגם נסרחה חכמתם שהיה להם מכבר:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נסו הפנו" שבני דדן "נסו והעמיקו לשבת" ועי"כ יצאו בני אדום לרדוף אחריהם במקום שהתרחקו לשם, ועי"ז "איד עשו הבאתי עליו" כי בא האויב וכבש את ארץ אדום בשלא היו שם אנשי המלחמה, ור"ל שע"י שאיד עשו הבאתי עליו נתתי בלב יושבי דדן שינוסו ובני עשו ירדפו אחריהם "כי איד עשו" המיועד לו מצד הטבע והמערכה, "עת פקדתיו" הוא העת המיועד למפלתו מצד ההשגחה ופקודת עונותיו:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם בצרים", האויבים שבאו על אדום בצד אחד באו כגנבים הבאים בהצנע בלא ידיעת בעל הבית כי אדום לא ידע מהם, ובצד אחד באו כבוצרים הבאים ביום ובפרהסיא, ואמר שהם היו גרועים משניהם כי "אם בצרים באו לך" וכי "לא ישאירו עוללות?" והם לא השאירו מאומה, וכן היו גרועים מן גנבים הגם שהגנבים לא יקפידו על השארת עוללות כי ישחיתו את הגפנים בשלוקחים בלילה, אבל הם "ישחיתו דים", לא ישחיתו רק לפי הצריך להם ואח"ז יאמרו די, ולא ישחיתו מדברים שא"ל בהם צורך, וגם שהגנבים בלילה לא ידעו כל המצפונים, והם חפשו והשחית את הכל, ובעובדיה אמר כזה איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, ומשיב.


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני חשפתי את עשו" אני חשפתיו מן המבצרים שהיה מוקף בהם וגם "גליתי את מסתריו, ונחבה לא יוכל" כי לא היה בביתו כלל, ועז"א כי "שודד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו" ר"ל והוא איננו בביתו ולא ידע מזה כלל:


ביאור המילות

"חשפתי, גליתי". פעל חשף הונח על שמסיר דבר הדבוק על דבר כמו קליפה של עץ, מחשוף הלבן אשר על המקלות, ומשם הושאל לכל המכוסה בתמידות כמו חשופי שת, חשופי שובל, ופה על שהסיר המבצרים. והגילוי כולל כל דבר, גולה סוד, גילוי המסתר:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עזבה יתומיך אני אחיה", הכי היתומים שלך אשר אתה עזבת אותם (והלכת מארצך ועזבתם בלא שומרים מאויב) וכי אני אחיה אותם?, "ואלמנותיך" (אשר עזבת אתה) הכי "עלי תבטחו?":


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה'" אין לכם לבטוח עלי להחיות אותם, כי "הנה" העמים "אשר אין משפטם לשתות הכוס", שלא נתחייבו כליה ע"פ המשפט, בכ"ז "שתו ישתו", שאחר שיצא שבט אפו של ה' להרגיז ממלכות לא יבחין וישחית הכל, "ואתה הוא", ר"ל והלא אתה הוא אשר גרמת כל זה, שבעבור עונך יצא המשחית, וא"כ איך "נקה תנקה", הלא זה דבר שאי אפשר, ומוסיף לאמר "לא תנקה כי שתה תשתה" אתה, שאתה החייב כפי המשפט לשתות הכוס, אתה תהיה גרוע מכל העמים, שהם אחר שישתו הכוס ינקו מעונם, ואתה גם "כי שתה תשתה", בכ"ז "לא תנקה":


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בי נשבעתי כי לשמה לחרפה" וכו' "תהיה בצרה" שהיא עיר מלכות אדום, שעוד יבא יום באחרית הימים שתחרב אדום שנית ואז תהיה שממה וחרבה לעולם כפי שנבא בישעיה (סי ל"ד) באופן שלא תנקה לעולם, "וכל עריה" היינו כל ערי המדינה:


ביאור המילות

"לשמה לחרפה לחורב ולקללה". החורב הוא במקום הבנינים, והשממה יפול על כל הארץ, ומוסיף שכ"מ שהיה מיושב יותר יגדל מפלתו, עד שבמקום שהיו שם ערים יהיו חרבים, ותחול בהם קללה שהיא יותר מחרפה:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמועה", עתה יתחיל הנבואה על לעתיד, הנה "שמעתי השמועה מאת ה'" בנבואה, וגם הראני כי "ציר בגוים שולח" שלעתיד ישלחו כל הגוים ציר ושליח להתקבץ למלחמה על אדום, כי באחרית הימים יהיה עם אדום עצום ורב מאד עד שכל הגוים יצטרכו להתאסף להלחם נגד מלכות רומי, שהוא כולל עם אדום:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה", עפ"ז מתפלא למה יצטרכו כל העמים להתקבץ ע"ז, הלא "היית קטן מאד בגוים", וכן איך שמו כלל על לב ללחום עמך הלא היית "בזוי באדם", ומי הרימך בכבוד וברוב עם עד שיצטרכו כולם להתאסף נגדך?:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תפלצתך", משיב ע"ז, התפלצת שהוא דמות העכו"ם שלך "השיא אתך", לחשב א"ע ברום המעלה, וגם "זדון לבך" מה שאתה מכחיש בזדון עקרי האמונה, עד שאתה "שוכני בחגוי הסלע", מקומך מבוצר אם מצד חזקו שהוא בחגוי הסלע, ואם מצד רום מקומו שאתה "תפשי מרום גבעה", וא"א לנצח אותך מצד רום המקום וחזקו, אולם אני אומר לך "כי תגביה כנשר קנך" מה שבאחרית הימים תגביה קנך כנשר זה יהיה כדי "שמשם אורידך נאום ה'", שאם אשליך אותך ממקום נמוך אין הנפילה גדולה כ"כ, לכן אגביה אותך על במתי עב כדי שאשליך אותך מאגרא רמא לבירא עמקתא, שתגדל מפלתך יותר, ואז בימי המשיח שאוריד אותך.


ביאור המילות

"תפלצתך". כמו אשר עשתה מפלצת לאשרה, דמות בתבנית אדם, שנתנו לו כבוד אלהות:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז-יח) "והיתה אדום לשמה", כי מאז תהיה שממה לעולם "כמהפכת סדם" וכו' וכמו שנבא ישעיה (סי' ל"ד):


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"לא ישב איש ולא יגור בן אדם". התבאר למעלה (ב' ו'):

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה כאריה", נבא כי לעתיד "יעלה כאריה מגאון הירדן אל נוה איתן", מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנוה צאן ויבא על נוה הצאן אריה טורף מגאון הירדן, ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבא עליה מלך חזק לכבשה, "כי ארגיעה אריצנו מעליה", והודיע עוד שה' הריץ את האריה על רגע להסתלק מן הנוה, והיינו שאחר שיעלה עליה ישוב למקומו על זמן מועט, אבל אח"כ "ומי בחור אליה אפקד" ישוב ה' ויפקוד על הנוה הזאת כל בחור, ר"ל כל הגבורים הנבחרים, שכולם יתקבצו עליה למלחמה, כמ"ש וציר בגוים שולח וכו'.

"כי מי כמוני", ר"ל אחר שאנכי פוקד עליהם בחורי גוים למלחמה א"א שאיש יצילנה מידי, שא"א שימצא איש יריב ריבם ויצילם "כי מי כמוני" לעמוד נגדי, וא"א שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ כי " מי יועידני" ויזמין אותי לדין, וא"א שהרועה של הצאן בעצמו יציל את צאנו כי "מי זה רעה אשר יעמד לפני":


ביאור המילות

"ארגיעה". כמו ועד ארגיעה לשון שקר (משלי י"ב):

"יועידנו". הקובע מועד ומיעד לבע"ד לבא לפני השופטים:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל אדום", העצה אצל ה' הוא התכלית הנרצה אצלו, והמחשבות הם האמצעים שחושב להגיע על ידם את התכלית המבוקש, ועל אדום יעץ גזרתו להשיג התכלית הנרצה, ועל ארץ תימן שהוא תחת ממשלת אדום ע"י ישיב האמצעיים אל התכלית, "אם לוא יסחבום" האריות אשר הזמין עליהם יסחבו ויגררו אותם, ומפרש את מי את "צעירי הצאן" של הנוה איתן, ר"ל את עם אדום, ואח"כ "אם לא ישים עליהם נויהם" תהיה הנוה שממה ולא תהיה ראויה למרבץ צאן כלל, ר"ל יהיו עריהם חרבה:


ביאור המילות

"עצת. ומחשבותיו". התבאר (ישעיה י"ד כ"ד):

"יסחבום". למי לצעירי הצאן. כמו ותראהו את הילד:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקול נפלם רעשה הארץ", ותהיה צעקה גדולה אשר "בים סוף נשמע קולה" כבר נשמע צעקה הזאת בים סוף בעת עברו ישראל את הים, שנטבעו המצרים בים ויצעקו צעקה גדולה ומרה:


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה", עתה מפרש מי הוא הנוה איתן שהזכיר, שהוא בצרה ראש ממלכות אדום, לשם יעלה האויב "וידאה כנשר" במהירות גדולה "ויפרש כנפיו על בצרה" להחריבה, ואז "יהיה לב גבורי אדום כלב אשה מצרה" וכן יהיו חלושים ורפויי כח, וכבר באר מהרי"א בספריו בראיות נכחות, כי רומי היא עיר בצרה הנז' בנביאים, ובעלי בריתם ואמונתם הם אדום אשר עליהם נבאו החוזים, שהם ילחמו באחרית הימים עם בני ישמעאל, והוא מלחמת גוג ומגוג שנבא יחזקאל, כמו שבארתי שם, ואחריו תוחרב בצרה ונפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה:


 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדמשק", על מפלת דמשק, "בושה חמת וארפד" שהם ממלכות ארם שדמשק היתה ראש מלכותם, "כי שמועה רעה שמעו" ולכן "נמגו בים דאגה" מצייר הדאגה כים סוער אשר "השקט לא יוכל", כי הדאגה תסער מאד בלבבם, ולבבם נמוג כמים בים הדאגה:


ביאור המילות

"בים דאגה". יצייר הדאגה כים סוער, ואותם יצייר כדבר רך הנמצא במים:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רפתה", מפרש השמועה רעה ששמעו, שהוא כי "רפתה דמשק הפנתה לנוס" רצתה לנוס מפני האויב, אבל "רטט החזיקה" עד שלא יכלה לנוס, "ואחזתה צרה וחבלים כיולדה", שנכבש המבצר ונהרגו העם שזה ימשיל הנביא תמיד כיולדה אשר תוציא העצמים אשר בבטן המלאה:


ביאור המילות

"רטט". משתתף עם ירט הדרך לנגדי, העיכוב מלכת בדרך. ורטט. היא חלישת פרקי הרגלים:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איך", ועל השמועה רעה הזאת בושו ודאגו, כי שאלו "איך לא עזבה" ונתחזקה "עיר תהלה" שהיה ראוי שתתחזק מצד שהיא מהוללת בגבורתה, והיא "קרית משושי" עיר בצורה ומלאה משוש, ואנשיה בלתי אנשים עצבים וחלושים רק ישמחו לקראת נשק:


ביאור המילות

"עזבה". מענין חיזוק החומה כמו ויעזבו ירושלים עד החומה (נחמיה ג' ח'), וכן כעזובת החורש והאמיר (ישעיה י"ז), ומשתתף עם עזב תעזב מענין עזר וחיזוק:

"עיר תהלת קרית משושי". עיר כולל גם הפרזי. וקריה ע"ש קירוי החומה (ישעיה כ"ב ב'), ר"ל מהוללת מצד שהיא עיר רבת עם, והיא משושי ע"י שהיא בצרון וחומה נשגבה:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן", ה' משיב "בחוריה יפלו ברחובתיה" לא בשדה המערכה, "וכל אנשי המלחמה ידמו" ויכרתו ולא יעשו חיל, ועי"כ.


 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והצתי אש בחומת דמשק, ואכלה ארמנות בן הדד" שהוא בית המלך ישרף באש:


 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לקדר", הם היו שוכני אהלים והכם נ"נ, "כה אמר ה'", ה' מצוה לנ"נ וחיילותיו "שיעלו אל קדר וישדדו את בני קדם":


 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אהליהם" בתוך כך יאמר, הלא הם שוכני אהלים וכשירגישו שהאויב בא הלא יסעו עם אהליהם למקום אחר, כדרך שוכני אהלים שא"א שהאויב ישיג אותם באשר כשמרגישים שהאויב בא ישנו את מקומם, וז"ש הלא בני קדם "יקחו אהליהם וצאנם ויריעותם וכל כליהם?" והלא "גמליהם" המה "ישאו להם" את כל אשר להם ממקום זה אל מקום אחר, "וקראו עליהם" שיקראו ויכריזו כי "מגור מסביב" ועי"כ ינוסו כולם:


 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נסו", עפ"ז יוסיף הנביא ליעצם בשם ה' שאין די במה שיקחו אהליהם אל מקום אחר, רק "נסו נדו מאד העמיקו לשבת" במקום רחוק מכאן ובמקום עמוק שלא ידע אדם את מקומכם "כי יעץ עליכם נבוכדראצר עצה" ללחום אתכם, וגם "חשב עליכם מחשבה" שהוא התחבולות איך ימצא אתכם בכ"מ אשר תפנו ללכת שמה:


 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קומו", חוזר מדבריו ואומר אל נ"נ "קומו עלו אל גוי שליו", אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא "שלו ויושב לבטח", ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי "לא דלתים ולא בריח לו" ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי "בדד ישכנו":


ביאור המילות

"גוי שליו יושב לבטח". השלוה היא הפנימית שזה גדרו בכ"מ, ור"ל לא נמצא מרד וחילוק בין העם, ויושב לבטח שאינו מתירא מאויב חיצוני:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיו גמליהם לבז" וכו' "וזריתים לכל רוח קצוצי פאה", מפני שהם היו מבני ישמעאל שקצצו ערלתם קורא אותם קצוצי פאה, שכן נקראו לגנאי בכ"מ בואם, ולא קראם מולים כי אינם נמולים כדין במילה ופריעה, "ומכל עבריו" בכל מקום שיהיו "אביא את אידם" ושברם:


ביאור המילות

"גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל". השלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה, והבז הוא מה שאנשי החיל בוזזים איש לו (ישעיה ח' א'), הגמלים יבוזו האויבים מן הרוכבים עליהם ורוצים לברוח, ויתר המון המקנה ישארו שלל והפקר בכלל:

"קצוצי פאה". בארתי למעלה (ט' כ"ה):

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיתה", וחצור עצמה תחרב ותהיה שממה:


ביאור המילות

"לא ישב איש" וכו'. התבאר למעלה (ב' ו'):

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קשת עילם", שהם לחמו בקשת והוא ראשית ומבחר גבורתם:


 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לו-לז) "והבאתי" שיתפזרו לכל רוח, ובכל מקום שיהיו ישברו לפני אויביהם, וחרון אף ה' תרדפם בכ"מ לרעה:


 

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושמתי כסאי", שע"י שלא יהיה להם מלך ושרים אני אמשול עליהם: