פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּֽפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַּ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תפלצתך" - ל' בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שטימתך לאחיך ויש לועזין לשון פלצות ויש לועזין לשון מפלצת

"השיא אותך" - להרע להם

"שוכני" - שוכן

"תופשי" - כמו תופש והיו"ד יתירה בו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תפלצתך", משיב ע"ז, התפלצת שהוא דמות העכו"ם שלך "השיא אתך", לחשב א"ע ברום המעלה, וגם "זדון לבך" מה שאתה מכחיש בזדון עקרי האמונה, עד שאתה "שוכני בחגוי הסלע", מקומך מבוצר אם מצד חזקו שהוא בחגוי הסלע, ואם מצד רום מקומו שאתה "תפשי מרום גבעה", וא"א לנצח אותך מצד רום המקום וחזקו, אולם אני אומר לך "כי תגביה כנשר קנך" מה שבאחרית הימים תגביה קנך כנשר זה יהיה כדי "שמשם אורידך נאום ה'", שאם אשליך אותך ממקום נמוך אין הנפילה גדולה כ"כ, לכן אגביה אותך על במתי עב כדי שאשליך אותך מאגרא רמא לבירא עמקתא, שתגדל מפלתך יותר, ואז בימי המשיח שאוריד אותך.


ביאור המילות

"תפלצתך". כמו אשר עשתה מפלצת לאשרה, דמות בתבנית אדם, שנתנו לו כבוד אלהות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי תגביה כנשר" - אבל אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד האויב

"שוכני" - כאלו אתה שוכן בבקיעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרב אליך וכאלו תפשת מרום גבעה ר"ל גבעה רמה מכל גבעות עולם וכפל הדבר במ"ש

"תפלצתך" - כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי

מצודת ציון

"תפלצתך" - ענין פחד ורעד כמו פלצות בעתתני (ישעיהו כ"א)

"השיא" - ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג')

"שוכני" - היו"ד יתירה וכן תופשי

"בחגוי" - ענין בקוע וחריץ וכן יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב')

"קנך" - מלשון קן והוא מדור העופות