מ"ג ירמיהו מז ו


<< · מ"ג ירמיהו · מז · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוי חרב ליהוה עד אנה לא תשקטי האספי אל תערך הרגעי ודמי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הוֹי חֶרֶב לַיהוָה עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ה֗וֹי חֶ֚רֶב לַיהֹוָ֔ה עַד־אָ֖נָה לֹ֣א תִשְׁקֹ֑טִי הֵאָֽסְפִי֙ אֶל־תַּעְרֵ֔ךְ הֵרָגְעִ֖י וָדֹֽמִּי׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חרב לה'" - שהקב"ה מביא לעולם "הרגעי" - לשון מרגוע

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"הוי" - הוא ענין לשון קריאה

"עד אנה" - עד מתי

"תשקוטי" - ענין מנוחה

"האספי" - ענין כניסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט)

"תערך" - ענין תיק ונרתק כמו וישלפם מתערה (שמואל א יז)

"הרגעי" - מלשון מרגוע ומנוחה

"ודומי" - ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י

מצודת דוד

"הוי חרב לה'" - כאלו קורא אל החרב ואומר אתה החרב הבאה בהשגחת ה' עד מתי לא תשקוטי הלא כבר הרגת בהם מאז על ידי פרעה ולכן האספי אל תערך ומצאי מרגוע ושתוק מלהרוג עוד

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי", אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב, או "האספי אל תערך", שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות, או על כל פנים "הרגעי ודמי", גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות:

 

<< · מ"ג ירמיהו · מז · ו · >>