פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' עוזי ומעוזי ומנוסי" - (אנטיפוימאנ"ט בלע"ז) ומנחם חברו ל' פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו ל' מנוס ממש

"אליך גוים יבאו" - סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים

"מאפסי" - כמו מקצה

"נחלו" - ל' נחלה

"מועיל" - ל' תועלת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' עזי", הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון ע"א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמ"ש במדרש, ואם מפני שעי"כ כחשו בה' הלא "אתה עזי ומעזי" וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ" ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בע"א:

ביאור המילות

"עזי ומעזי". עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ"ם האמנתי"ו הנוסף על השם:

"שקר, הבל, ואין בם מועיל". יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אליך" - הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת

"ה' עוזי ומעוזי" - אמר הנביא אתה ה' חזקי וכפל המלה לחוזק הענין

"ביום צרה" - כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך

מצודת ציון

"עוזי ומעוזי" - ענין חוזק

"ומנוסי" - מלשון ניסה ובריחה

"מאפסי" - מקצות כי בקצות הארץ כאלו אפס וכלה

"מועיל" - מלשון תועלת